סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נגיעות של אונס

הטיפטופים המוגלתיים מתוך שלפוחית האונס שלי
לפני 18 שנים. 11 באוגוסט 2006 בשעה 23:30

האותיות שלו מחליקות ממני.
נושרות עטופות בזיעה הקרה.
המילים מנסות לאחוז אחת בשניה למשמעות
וקצת חום.
וממשיכות להחליק ממני.

ריקה.

כל הגוף אדום ומעלה אדים
כויות מופיעות פה ושם.
אם הייתי יכולה לחטא את עצמי.

זו התמימות הזו לשהות בתוך נעימות
ואין מושג על חוקים.

שלולית של בוץ להתפשט ולהתגלגל בה
למרוח בכובד על כל הגוף
את החלקלקות הזו.
ולשהות.

לפעמים לצבוע את עצמי באדום חמים של פעימות אני.
לפרום תפרים ולהסתכל בזרם שלי
להתמרח ולחבק אותי מבפנים החוצה.

הבוץ שלי.
הליכלוך שאני.


devotion​(מתחלפת) - נגע

לא מכירה ופעם ראשונה צד את עיניי הבלוג שלך
קראתי את כולו
בנשימה עצורה ובכאב הולך ומתגבר
אני חושבת שאת הכל חוץ מלכלוך
אבל מה אני יודעת על מה שעובר עלייך?
מה שכן החיבוק מהלב שלי אלייך רק הלך וגדל מרגע לרגע
בחצי השעה האחרונה.

מחבקת ובוכה.
שקורים דברים שכאלה.

מאחלת לך רק להתחזק יותר מדקה לדקה
ולפרוח שוב במהרה.

את כותבת כל כך יפה
וזה עוד יותר כואב לראות שבמקום להוציא
ממוחך מילים עם ריחות צבעים וטעמים נהדרים
את נאלצת להוציא מוגלה.
מתפללת שהיא תתנקז עד תום.
לפני 18 שנים
נגע. - תודה.
לפני 18 שנים
האדס​(שולט) - לנשוף לאט על הכוויות.

לאט לאט

נעים וכואב

נעים וכואב

נעים וכואב


עד שיהיה רק נעים?
לפני 18 שנים
נגע. - אמן.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י