נגיעות של אונס

המיניות שלי דורסת אותי לפעמים.
היא מגיחה מעיקול לא ברור
וזהו.

לפעמים אני מסתכלת בעיניים שלה ואני רואה
שיניים מחודדות היטב ריר נוטף.
ריח מהביל.
ורעב.

סירחון של רעב.
וריקבון בשר שעוד תקוע בשיניים.

המיניות שלי דורסת רומסת גם אותי לפעמים.


יש היסטוריה של המיניות.
העולמית. האנושית. האישית.

את יודעת היא לוחשת לי.
פעם היינו אחרת.
פעם היינו.

מלטפת אותי בציפורניים מושחזות
ולוחשת דברי זימה של עבר משותף.

פעם הנגיעות האלה.
העדינות.
המרפרפות של התחלות לא ברורות.
את פעימות הלב כשהגוף מרגיש את צל החום של הגוף השני
מרחוק.
פעם לא יכולנו לנשום שם.


ואחרי והמון זמן זה היה השיא שלך.
אומרת ומחוררת לי את הפיטמה עם ציפורן אחת
אני נתתי לך כמה דקות להנות מהמשחק התמים שלך.
וחיכיתי שידחוף לי את הראש למטה
למצוץ לו.

לטרוף.

וזה תמיד הגיע.
את נעלמת לך הגעת לשיא שלך.
ואת ההדרדרות משם הלאה זה כבר היה החלק שלי.
כבר לא היינו. היית והייתי.

אני מסתכלת עליה.
נקודות אדומות מעטרות אותי.
גידרתי אותך. אני יודעת
גידרתי ודחפתי עמוק.

ועכשיו את פורצת את עצמך לתוכי
וזה צורב ומדמם בי פתחים
וזה עושה אותי מאושרת

אני לא רוצה יותר מיניות חלקה ומוגדרת
מגודרת
אני רוצה אותך פאזל שלי
חלק עם כל כך הרבה שלוחות
נימים אל עצמי.

אני ואת נחזור לנהיה
לאנחנו.

הנה. היום
הנגיעות של ההתחלה.
הן לא הסוף שלי
הן לא השיא שממנו את ממשיכה.
אין מפולת.

היום יש רעב.
אחרי ההתחלה. אחרי הנגיעות המהססות
המהוססות הרוחשות תיכנונים ופחדים.
ליטופים אקרעיים וחצי.

יש רעב לאמצע עסיס שנוטף על סנטר ושדיים
על הזין. מצטבר בטבור בבטן
בשלפוחיות

לאט ננקז אותן
יחד.