15 שנה אחרי, ואני עדיין רוקדת בין לבין.
בין אימה לגירוי.
עדיין משלימה עם כל החלקים האלה בי, אלה שהיו שם לפני אלה שאולי הופיעו אחרי. ובעיקר לנסות להפסיק לספור מהנקודה הזו. אני לא בטוחה איפה הלפני ואיפה האחרי.
הגבר הראשון שלי היה אחרייך. אני עדיין מזדיינת איתו מידי פעם.
לפעמים הוא שוב מחבק אותי כמו הייתי ילדה שלו ואומר לי שהוא אף פעם לא יוכל להפסיק לזיין אותי.
אני אוהבת אותו על כך ועל רבות אחרות. ועל דברים שאולי אצליח יום אחד לכתוב באמת. על איך הוא לא ויתר עד שהזין שלו היה בתוכי. איך הוא איפשר לי ללכת לאיבוד ולחזור. על היכולת שלו לראות את החוזק גם בתוך אינסוף שבירים וחולשה. ולא לותר לי לעצמי. למצוא את הדרכים להרגיע אותי גם כשאני מאבדת וטובעת.
לפעמים אחרי שאנחנו מזדיינים אני שמה את הבושם שלך. וזה ריח כל כך שהוא רק אתה שימים אחר כך אני מרוחה בו.
ואני מבינה כמה האחיזות שלי במציאות במקומות הקשים היא ויזואלית. כמו ווים.
ועכשיו, יש מישהו שמבקש ממני לוותר על האחיזות האלה. ועל כל האחרות.
ואני מרטיבה כי הלוואי ויכולתי לשחרר. ומתה מפחד שהוא רציני.
ויודעת שאין סיכוי.
15 שנה אחרי עוד לא לגמרי.
ואתה גדול ממני ביותר שנים מאלה. והזין שלך ימצא דרכו אל תוך הכוס שלי.
תמיד ילדה בשבילך.
