נגיעות של אונס

לפעמים אני רק רוצה לגעת בעצמי ברכות כואבת.
לאחוז היטב ולנקז החוצה את עצמי
שאוכל לאסוף בשתי ידיי צלילות עצמית ולגמוע.

בזמן האחרון אני רוצה להאחז במציאות שלי
לא להסחף פנימה עמוק ולהעלם.
אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד וחוזרת
לעבר.

אני צוללת לתוך המיניות ולא עולה לנשום.
עיניים פקוחות בעיוורן מלוח
עד חורמה שאי אפשר.
אז כבר אין למעלה ולמטה
הכל נוזלי וכהה.

העצם שזה לא האחרון. זה מה שהיה.
עכשיו אני יודעת אחרת. אבל עוד לא מנסה.
רק מעבירה קצוות כפות רגליים בליטוף
נים לא נים על פני משטחי מים צלולים בעצמי
לגמוע.

ויודעת שיש פחד
יודעת שיש אותי.
גם יודעת שיש שם כאן אותך.

אם כבר לטבוע,
אז ברצון.