זיוני שכל בלי דאגות

למה גוף האדם כל כך מרתק ומעסיק אותנו?

אנחנו אוהבים לצפות בגוף האחד של השני. לבושים או בלי בגדים.

אוהבים לצלם את עצמינו, שוב, לבושים או בלי בגדים. ולשלוח את זה לאהובינו/זרים גמורים ברחבי האינטרנט.

אוהבים לגעת בו. להתעסק איתו. לחקור אותו.

לחקור אחד את השנייה. לגעת אחד בשנייה. להתענג ולענג אחד את השנייה.

להכניס לפה חלקי גוף שרוב הזמן לא היינו חושבים בכלל להכניס לפה. למצוץ, ללקק, לטעום.

להכאיב אחד לשנייה - מתוך בחירה. מתוך רצון להרגיש טוב מהכאב. להחדיר, לצבוט, לסטור, להפליק, לחתוך, לחקור, לנשוך, לשרוף ולהקפיא.

יש משהו כל כך פאקינג מדהים בגוף שלנו.

יש גופים כל כך נהדרים. כל כך משגעים. כל כך יפים ומושכים שזה כואב להביט בהם ולא לתפוס אותם או לטעום אותם באותו הרגע. גופים שנראים כל כך רכים. כל כך שריריים. כל כך מעודנים. כל כך טעימים שזה מדליק אצלנו את הנוירונים הנכונים במוח.

להשראה ויחס - הגוף העירום שלי, כפי שאני הולך לישון כל יום. בפוזה מתגרה עם ישבן שובב למצלמה.