אני יודע שעוד מוקדם לזה אבל בא לי כבר לשתף.
עוד מעט יגיע הזמן הארור הזה בשנה.
הזמן הזה שהשעון יראה דקה לחצות וזוגות אוהבים ברחבי העולם יספרו לאחור: "10, 9, 8..."
וברגע שהשעון יכה בחצות, והשנה האזרחית החדשה תחל, מיליונים של זוגות שפתיים יפגשו אחד את השנייה (ואחת בשנייה ואחד בשני) בנשיקה רומנטית או כחלק ממוסכמה חברתית רחבה שכך מתחילים את השנה החדשה.
וכמו כל שנה, אעביר את הלילה הזה לבד.
ספק אשאר ער ואציץ בשעון לרגע בו התאריך מתחלף והסיומת של השנה עולה בספרה. או שבכלל כבר מזמן אהיה בחלום השביעי (בתקווה שהוא לא יהיה סיוט).
והיא? כמו שאני מכיר אותה, היא בטח תצא עם החברות שלה ותקרע את רחובות העיר.
תנדוד מבר לבר, תחגוג את החיים ותיהנה כמו שרק היא יודעת ליהנות.
וזה מעולה. היא בחורה כיפית וחייכנית שיודעת להאיר כל חדר שהיא נכנסת אליו ולגרום לכל הסובבים אותה לחייך בהגזמה מכל פעולה שהיא עושה (אפילו אם היא לא התכוונה לכך).
[היא משהו. משהו מיוחד. מצד אחד עוד ילדה שרוצה ליהנות מהחיים וחוששת להתבגר.
צעירה עם חלומות מפה ועד הודעה חדשה.
עם כוח ואנרגיה של פחית רדבול מעורבבת עם מונסטר ושוט של אספרסו בצד.
מצד שני היא בוגרת, מכילה, נבונה. עברה לא מעט יחסית לבנות גילה.
היא יודעת מה זה לאהוב ולהרגיש. יודעת בדיוק מה היא רוצה ומה עושה לה טוב.
שואפת הכי גבוה שאפשר ולא נותנת למגבלות הסביבה לעצור בעדה.]
וזה מצחיק כי היא אמרה לי לא פעם שהיא שונאת אנשים. שהיא יכולה לקבל תגובה ממש רעה במקום הומה אדם.
ועדיין, לשם היא יוצאת ושם היא מסתובבת.
מאבדת את עצמה. משתחררת מכבלי היום יום ומאמצת פרסונה אחרת. שונה ממה שהיא רגילה וממה שמצפים ממנה.
טועמת. מנסה. רואה איך זה להיות מישהי אחרת רק לכמה שעות.
ואולי היא בורחת ממשהו. בורחת מהסביבה שלה. בורחת מהקרובים אליה. בורחת מהשדים שלה. בורחת מעצמה.
אולי היא פשוט מתנהגת כמו רוב הבחורות בגילה ומחפשת את החופש. את החדש והלא נודע. את הריגוש. את הסיכון. הכיף והעונג.
מה שלא תהיה הסיבה, היא מסקרנת אותי ואני רוצה לקחת חלק בזה.
גם כי אני רוצה להיות לצידה וחלק מהחיים שלה כמה שיותר.
גם כי אני חושב שבזכות מי שהיא ובזכות האופי שלה. האופי החזק, הפתוח, האמיץ והחתרני, היא תצליח להוציא את הטוב ביותר ממני ולקחת אותי איתה. לספק לי את התמיכה והדירבון שאני כה צריך בשביל לממש את מלוא הפוטנציאל והחלומות שלי.
וגם כי אני רוצה להגן עליה. לשמור עליה שלא יאונה לה כל רע.
לצערי חונכתי עם ראיית עולם קצת שלילית ואני, עם האופי הפולני שלי, דואג לה (כנראה יותר ממה שצריך באמת).
כל עוד אני לא יודע איפה היא ומה היא עושה, אני דואג.
אפילו שהיא אמרה שהיא בסדר. תמיד בסדר.
ידעתי שזה לא תמיד נכון וזה בעצם היה מסווה למה שהיא מרגישה באמת, אבל בשביל לא ללחוץ ולהעיק עליה, לא התווכחתי (טוב, לא יותר מדי... אני יודע, אני יודע. פולני, כבר אמרתי לכם)
אז כמו שאמרתי, רוב הסיכויים שאשר בבית בערב הזה. אשתדל שלא לדמיין ולהכניס לעצמי תרחישים רעים עליה ואיפה היא נמצאת ועם מי היא מסתובבת.
והכי גרוע, מי יזכה לנשק אותה כשהשעון יכה בחצות.