כששני אוהבי דגדוגים נפגשים

את השאלה הזו אני נשאל לעיתים קרובות, ואנסה להסביר בצורה מתמצתת למה זה בדסמי, ובכלל- למה לדעתי זה פטיש/קינק פשוט מושלם ומדהים.

מי שדגדוגים מדבר אליו/אליה יבינו אותי מיד וכנראה גם יסכימו באופן כזה או אחר.

מי שלא מכיר- לפני שאתם קוראים תזכרו שמדובר תמיד ברצון הדדי לחלוטין. אף פעם לא בכפייה או כנגד הרצון או כנגד הגבולות- אוקיי? יאללה, תמשיכו 😊

דגדוגים הם מגע שגורם לצחוק, בלתי נשלט. כלומר כבר במגע עצמו יש פן של שליטה- אני גורם לך לתגובה שאת לא שולטת עליה- אדרבא, זו אחת ממטרות העל- הצחוק הפרוע והבלתי נשלט והמתגלגל, והשחרור שמגיע עם זה...

המגע המדגדג משבית את היכולת שלך להתנגד (להשתולל בהחלט כן, אבל קשה מאד להתנגד, בטח אם את רגישה מספיק), כך ששוב יש פה אספקט של שליטה ושל הענקה של מגע שאין לך יכולת לא לקבל, אלא פשוט להרגיש ולחוות עם כל כולך.

הפוזיציות, הקשירות, ההגבלות, חסך החושים- כל האלמנטים הללו יכולים להתכנס בבת אחת, או רק אחד בכל פעם, עם גמישות ו-ורסטיליות מלאה ורחבה שמתאימה לכל מדוגדגת באשר היא. טווח שמתחיל בדגדוג נעים כמשחק מקדים בלי קשירה, ומסתיים בקשירה מלאה עם הגבלה מוחלטת על התנועה, תנוחה חושפת שמגבירה רגישות, אלמנטים של חסך חושים כמו כיסוי עיניים, גאג, ואוזניות חוסמות רעש למגזימים (סתם, לא ניסיתי, אני פשוט יותר מדי אוהב שאת שומעת את הצחוק הפרוע שלך והטיזינג המתגרה שלי תוך כדי)

האמצעים- אולי לאו דווקא בדסמיים פרופר, אבל בהחלט קינקיים לחלוטין- מישהו חשב שיהיה ממש מדגדג להצמיד לכפות רגליים משומנות מסאז'ר אוטומטי לשיער עם ארבעה ראשים מסתובבים, ולהפעיל. וזה באמת ממש מדגדג.

השליטה המנטלית- הלחישות המתגרות של כמה את רגישה, וכמה שאת כזו בובת דגדוגים חמודה שהמהות שלה היא רק להיות מדוגדגת כל היום, או ללחוש לך לתוך האוזן בדיוק מה אני הולך לעשות תכף עם הידיים השובבות שלי, לתת לך אתגרים מחרפנים כמו להספיק לגמור לפני שהזמן יאזל תוך כדי דגדוג או שהגירוי נעצר ורק הדגדוג ממשיך, לומר לך מראש שמיד כשאת הולכת לגמור אני הולך לדגדג אותך כל כך הרבה, ושוב לעשות זאת כל פעם מחדש. לתת לך לבחור שאדגדג אותך באחת מבין שתי נקודות סופר רגישות, ועוד

האפטר קר- כמו בכל סשן, אחרי שהשיאים מתייצבים והגוף חייב להירגע- חייב לבוא אפטר קר. חיבוק חזק וליטופים, עיסוי, נעים, כל מה שאומר- וואו, היה מטורף כל כך ולאיזה שיאים הגענו, עכשיו מורידים דופק ומעבדים ביחד.

נשאר רק לחוות את זה מקרוב כדי להבין באמת, למה דגדוגים הם בדסמ לכל דבר ועניין 😊

קמתי לעוד בוקר משמים במשרד.

ג'ינס וחולצת פולו בצבע שחור- המדים הלא רשמיים של השגרה שלי.

שמיים כחולים וחיוורים נשקפו מהחלון בנסיעה השגרתית לעבודה, שהסתיימה בכוס קפה דלוח בפינת הקפה החנוקה בקצה הקומה.

ניגשתי לקובייה שלי.

היא ממוקמת "חצי מול הנוף", כלומר איזושהי טעות תכנונית שבה אם אני מטה את הגוף בזווית הנכונה, אני מצליח לראות את החלון שממנו רואים את העולם שבחוץ.

פתחתי את המחשב.

יש לי תיבת מייל נוספת, אישית. אני פותח אותה רק מהטלפון, תמיד בזהירות, מוודא שאף אחד לא מציץ לי במסך מבלי שאשים לב.

חיכתה לי שם הודעה:

"בהמשך להתעניינותך במשרה, נקבע לך ראיון פרונטלי במשרדי חברתנו T&T..."

הלב דפק. לרגע שכחתי שבכלל שלחתי קורות חיים למודעה יוצאת הדופן ההיא שקפצה לי בעת ביקור באתר של בלוגרים פטישיסטיים. והנה. קיבלתי ראיון. זו אמנם משרה חלקית, ובשעות הערב, אבל כרגע החיים שלי משמימים מספיק בשביל לקחת את עצמי לראיון הזה.

הכתובת הובילה אותי לבניין משרדים מודרני ושקט. על דלת הזכוכית הכבדה הופיע הלוגו המינימליסטי בצורה מוצנעת יחסית: Tie & Tickle

נכנסתי פנימה. החדר היה רחב ידיים, מעוצב במינימליזם קר עם קירות בגוון אפור גרפיט ושטיח עבה שבולע כל צליל.

מאחורי שולחן מהגוני כהה ישבה אישה בשנות ה-30 לחייה, ששיערה היה אסוף בתסרוקת הדוקה, לבושה בחליפה מחויטת שרכוסה עד הצוואר. שמה היה אלכס.

"שב" היא אמרה בטון סמכותי, מבלי להסיר את עיניה מהדפים שלפניה.

היא שתקה במשך דקה ארוכה, מעבירה אצבע מטופחת על קורות החיים שלי.

"כתבת כאן שיש לך רקע רפואי, והכשרה בעבודה עם חבלים. שילוב מעניין לתחום שלנו."

"אני מאמין שהבנה אנטומית היא קריטית" עניתי בקול שקט אך בטוח. "רוב האנשים חושבים שדגדוג זה עניין של מקריות. אני יודע איפה עובר העצב הספציפי בצידי המותניים, ואיך מגע אצבעות בנקודה הזו מפעיל רפלקס בלתי נשלט בשרירים. אני לא מנחש. אני מנווט"

אלכס הרימה את מבטה. ראיתי את האישונים שלה מתרחבים מעט. היא הניחה את העט. "ומה לגבי ה-Tie?"

"החבל הוא לא רק כלי מגביל" הסברתי, ורכנתי מעט קדימה. "הוא כלי שיוצר ביטחון. כשמטופלת קשורה היטב, היא משוחררת מהאחריות לשלוט בעצמה. היא יכולה פשוט להתמסר לתחושה. הניסיון שלי בקשרים מאפשר לי לייצר חוסר אונים מוחלט, אבל כזה שמרגיש כמו חיבוק הדוק. זה המתח שבין המתיחה המאיימת של החבל לבין ההבנה שהוא שם בשבילה ועבורה."

הבחנתי שאלכס שינתה את תנוחת הישיבה שלה. הרגליים שלה, שהיו משולבות ברהיטות, זזו בחוסר נוחות קל. היא בלעה את רוקה.

"הידיים שלי לעולם לא רועדות" המשכתי, והנחתי יד אחת על השולחן בינינו, אצבעותיי פרושות ודוממות. "אבל אני יודע לזהות רעד אצל אחרים. למשל, אני מזהה שכרגע, למרות החליפה המחויטת שלך, את נושמת מעט מהר יותר. אולי כי את מדמיינת את הדיוק שדיברתי עליו?"

אלכס קמה באיטיות וסימנה לי לבוא אחריה. היא פתחה דלת כבדה ומבודדת רעשים בקצה המשרד.

נכנסנו לחדר שהיה שונה לחלוטין. במרכזו, תחת תאורת ספוט ממוקדת, עמדה מיטת קשירות מקצועית- יצירת אמנות של עור ופלדה. הקפתי את המיטה באיטיות תוך כדי שאני מלטף את רצועות העור.

"מרשים" מלמלתי, "אבל יש פה פוטנציאל לא ממומש."

"למה אתה מתכוון?" היא שאלה, עומדת קרוב אלי. יכולתי להרגיש את הנשימה המהירה והחרישית שלה.

"הזווית של משענת הרגליים ישרה מדי. אם נטה את המשטח ב-15 מעלות כלפי מעלה, הגידים בקרסול יימתחו ויחשפו את הקשת של כף הרגל. המוח לא יכול להתגונן כשהעצבים מתוחים ככה."

הצבעתי על הרצפה שמתחת לכיסא. "והייתי מוסיף כאן מראה גדולה, אופקית. אם המטופלת קשורה על הבטן, כשהפנים שלה מופנות למטה, היא לא יכולה לראות מתי המגע מגיע. אבל המראה תאפשר לה לראות את הצל של היד שלי מתקרב ואת האימה על פניה שמתחלפת לצחוק מתגלגל ובלתי נשלט...היא תראה את הנוצה רגע לפני שהיא נוגעת בעור. הציפייה היא חצי מהעבודה."

ראיתי אותה מחסירה פעימה. המבט שלה נדד אל הרצפה, מדמיינת את המראה, מדמיינת את עצמה שם. היא נשמה נשימה עמוקה, בלעה רוק ושילבה ידיים. המקום על המיטה בו ידה היתה מונחת היה לח מעט.

"אני חושבת שראיתי מספיק להיום" היא אמרה לבסוף, קולה רועד מעט אך יציב. "אנחנו נהיה בקשר בקרוב מאוד."

יצאתי מהבניין אל אוויר הערב הקריר. האורות של העיר נראו פתאום חדים יותר. החיים המשמימים במשרד האפור הרגישו רחוקים שנות אור. ידעתי שהטלפון יצלצל. וידעתי שכשזה יקרה, ה-T&T יהפוך להרבה יותר מסתם ראיון עבודה.

מכירים את זה?

בטח ראיתם את זה באיזה סרט או שניים, או אפילו השתמשתם בו כאמצעי להחזקת הראש והידיים (כמו הייעוד שלו במקור) כדי שתוכלו להעניק ספנקים או דברים שובבים אחרים. המתקן הזה מעץ שיועד בעבר להענשה (טוב אני בכלוב, על מי אני עובד...הענשה זה גם דבר חיובי!), ובכל זאת- הוא עבר הסבה מטורפת מזה- 

לזה-

ולזה-

וגם לזה-

ובכן- אחרי אינספור צפיות בפורנו דגדוגים ופינטוז על המכשיר הזה- חוויתי את הסטוקס מקרוב לראשונה בחיי ממש לא מזמן. גם כמדגדג וגם כמדוגדג.

הרשמים- ברגע שסיימתי להתקין את הסטוקס על קרסוליה של המדוגדגת שלי, לקחתי צעד אחורה והתרשמתי.

המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היתה - וואו, כמה שזה סקסי בטירוף. נזלתי מבפנים למראה כפות רגליה הנתונות בגרביונים משיים וחלקים, בתנוחה שלא מאפשרת לה תזוזה אמיתית, ובעיקר, העובדה שזה גורם לחוסר אונים מוחלט למגע המדגדג של הידיים והפה ושלל האמצעים שעומדים לרשותי.

בניגוד לקשירת איקס פשוטה למשל, שאמנם גם היא יכולה להיעשות כך שאין תזוזה כמעט בכלל, משהו בתנוחה ובמכשיר המיוחד הזה שהחזיק את רגליה איך שהחזיק- היה אחר.

מידת החשיפה של כפות הרגליים, מידת חוסר האונים שלהם וחוסר האונים שנוצר מהשימוש בסד (שבמקור בכלל מיועד לראש ולידיים, אבל ברור שהסבנו אותו לטובתנו, אם כי הגוף שכב מעט נמוך מדי ביחס לחורים, ולכן התנוחה היתה עוד יותר קשוחה), היה מושלם כל כך.

השיטה האהובה עליי היתה כל כך מושלמת ליישום- טיול ארוך על כפות הרגליים הרגישות כל כך שלה, לאט לאט, בנחת, בעדינות מרובה וממש בנונשלנטיות, מבלי שהיא תוכל לזוז אפילו מילימטר הרחק ממני.

מברשות השיער היו קטלניות עבורה. הוצאתי ממנה תגובות שלא הוצאתי בקשירות אחרות.

גם הטוסיק שלה היה זמין, והמותניים והבטן ובתי השחי היו גם הם חשופים ומתוחים יותר מהרגיל.

דמיינו שאתם שוכבים על הגב והטוסיק, הרגליים נתונות בתוך הסטוקס גבוה, כך שהגב התחתון נוגע לא נוגע במזרן (לכן, זה לא היה מקטע ארוך...), והראש על כרית נפרדת ומעט נמוך מהגב, כך שסך הכל הגוף די מתוח לאחור.

כמה שלא הבנתי את המשמעות של זה עד שלא הרגשתי את זה על עצמי. המדוגדגת הזו נהנית במיוחד להחזיר לי, ומסתבר שלמרות שאין לה ניסיון בכלל, היא מדגדגת על.

ההבנה של איך זה מרגיש מהצד שלה התחוורה לי מהר מאד ובצורה מאד מאד מאד משמעותית...

יש קשירה ויש סטוקס. כמעט בכל קשירה יש איזשהו wiggle room . גם אם לא כל הזמן, תמיד יש איזו אפשרות להזיז משהו ולברוח, גם אם זו רק תחושה ובפעול אין באמת איך לברוח.. אבל זה שכפות הרגליים מוצגות שם לראווה, חשופות, מכל הצדדים, בלי שום זווית שלגוף נוח להשתמש בה כדי לנוע...מושלם.

עכשיו נשאר לקשור את הבהונות לאחור, ולדגדג ולדגדג ולדגדג...

וכבונוס- תראו איזה רעיון מקורי יישמו פה :)

כשהיא רוצה ללכת רחוק יותר והארדקור יותר - אני כמובן בעד.

אני מכיר את התגובות שלה ואת הגוף שלה ואת היכולות שלה לעמוד בדגדוגים שלי - ובעיקר מצאתי שיטה להביא אותה מאד מהר אל הקצה ואז להשאר שם עוד ועוד. 

אין כאן ביג ניוז- אחרי האורגזמה הראשונה, הגוף שלה נהיה רגיש פי כמה, וכל מגע מדגדג הופך להרבה הרבה יותר מטורף. כל נקודה שהיתה רק מעט רגישה מיד מקבלת שדרוג לרגישה מאד, ומשם זה רק מועצם. 

מצאנו לה קשירה מאד יעילה שמתרכזת במקרה הזה בכפות הרגליים שלה, שברגיל הן 8/10 בסולם הרגישות, ובמצב שתיארתי הופכות למטרה כל כך נוחה ויעילה, שאני מתמקד בה עם הלשון והאצבעות שלי, ומתענג עליהן בלי סוף לשמע קולות הצחוק המתגלגלות והבלתי פוסקות שלה ולקול גניחות העונג והבכי והתחנונים. 

ובכל מקרה - השיטה שמצאתי מדמה את תנועת מברשת השיער על כפות הרגליים החלקות והרכות שלה, מעבר מהיר לאורכן עם קצות האצבעות שלי, מהאצבעות לכיוון הקרסוליים. 

זהו, היה לי חשוב לשתף 😇

אני יודע שזה טריויאלי, אבל הייתי חייב לכתוב- לדגדג אותה *תוך כדי* שאני מביא אותה לשיא, לגרום לגוף שלה להתבלבל בין התחושות ולא להבין מי נגד מי, ואז מיד אחרי שהיא גומרת להסתער עליה בדגדוגים מענישים כאילו איך בכלל היא גמרה ולמה לא נשארה תלויה במקום המחרפן הזה בין לבין... זה כל כך יאמי 😏☺️

כשאת קשורה ככה וזה מה שאני מעולל לך- זה יותר מדגדג או יותר מחרמן?

בעיניי כשזה יותר מדגדג ממגרה, זה הרבה יותר מדליק 😍

תכירו דבר נפלא ביותר, שיצא לי להתקל בו לראשונה מקרוב כשהייתי במשחק NBA לא מזמן- כזה דבר מתוק שפשוט משמח אנשים, גורם להם לחייך ולשמוח, וחיוך הוא קסם אוניברסלי שהופך כל אחד ואחת ליפים! 

"Look-Alike-Cam"

במהלך המשחק, באיזו הפסקה (אחת מאיזה שמונים שיש במשחקים כאלו) מתנגן שיר קצבי ומוכר ברקע שכולם מלווים בקול וריקוד או מחיאת כף, ועל המסכים הגדולים מוצגת דמות אייקונית כלשהי, זה יכול להיות מתוך קומיקס או אנימציה כמו מארוול או איש משפחה, וכל מיני מפורסמים משלל תחומים, ואז המצלמה מתמקדת על אחד הצופים ומה שרואים על המסך הגדול זה מצד אחד את הדמות ומצד שני את הצופה הנלהב. עכשיו, מעבר לאנרגיה ולכיף ולצחוק, שמתי לב לדבר מקסים ומשובב נפש- יש אנשים שהם יפים מאד, ויש יפים פחות, אבל ברגע שאותו צופה קולט שהוא על המסך, מתפשט על פניו חיוך גדול שהופך אותו או אותה לאנשים יפים וזוהרים.

אז חייכו אנשים, כמה שיותר, זה כל כך יפה ומאיר

❤️🌼

אחת הסיטואציות שהתמכרתי אליהן מיד-

אני נוהג, את יושבת לידי. מורידה נעל ומניחה עליי את הרגליים, ואני מלטף ומדגדג את כפות הרגליים היפות והרכות, ואת צוחקת ומשתדלת להשאיר אותן במקום, והן בדיוק זזות על הנקודה המגרה הזו בג׳ינס, וככה הנסיעה עוברת לה, שני שובבים באוטו אחד, צחוק וזיק רענן בעיניים, והדבר היחידי שמפריע זה שמדי פעם היד צריכה לשנות הילוך...

שבת שלום 😊

לפני כמה שנים יצאתי עם מישהי ועוד לפני שנפגשנו סיפרתי לה באומץ על אהבתי לדגדוגים (הייתי חייב לנסות פעם אחת לספר מראש עוד לפני שרואים כמה אני חמוד באמת), והאמת שהיא קיבלה/לקחה את זה ממש בטוב, ויותר מזה- התלהבה לנסות! (ואכן ניסינו הרבה מאד)

ישבתי איתה והסברתי לה בעל פה איך זה בעצם נראה, ומהו סולם האסקלציה לדעתי (כלומר, איפה מתחילים ולאן שואפים להגיע) לפי הדירוג הכללי הבא.

זה לא באמת מסלול חד כיווני או דרך, זה בעיקר נועד להסביר לה למה כשאני מדבר על דגדוגים אני כזה נלהב, ולמה זה בעצם יכול להיות כל כך תמים וכל כך בדסמי והארדקור.

השיחה היתה בערך ככה- נכתב בגוף ראשון כאילו היא מולי אבל כאילו אתם קוראים :-)

מבחינת הקצוות הדירוג שלי נע בין-

"ממממ זה ממש נעים ועדין, עכשיו קח את היד השנייה"

ל- 

"פאק פאק פאק!!! אני לא יכולה יותר-רוצה לקפוץ החוצה מהעור-רוצה להפסיק לצחוק-רוצה לגמור שוב-שלא תעז להפסיק לדגדג אותי אאעעהעההחחח" 

שלב ראשון: נעים/קיצי

תחשבי על הסיטואציות שבהן אנחנו שוכבים אחד ליד השניה במיטה וכל אחד בשלו, אולי רואים סרט בסלון, או נוסעים ביחד בתחב"צ/אוטו, מחכים בשדה התעופה בשיעמום- היד שלי נשלחת ללטף את היד שלך, עוברת עליה עם קצות האצבעות וגורמת לך לתחושה נעימה ומרגיעה. המשחק הזה שבו את עוצמת עיניים ואני מעביר את האצבעות בעדינות על החלק הפנימי של היד שלך ואת צריכה לנחש מתי אני מגיע לשקע המרפק.. זה דגדוג נעים, מלטף ועדין. זה בדרך כלל מבורך ומקובל על ידי כל מי שנהנה ממגע. 

שלב שני: דגדוג חולף

נפוץ בקרב חברים וחברות, נועד לשם טיזינג או סתם הצקה (מה שעושה שיימינג לדגדוגים!) אבל בעיקר פוגע בנקודה אוניברסלית ורגישה- המותן. האצבע שנשלחת בחוצפה למותן, וגורמת לך לקפוץ בהפתעה ואולי אפילו לצחקק, תלוי כמה את רגישה באותו הרגע, וכמובן- תלוי מי עושה לך את זה (ראיתי פעם שערכו מחקר, כלומר, לא מחקר, אבל תכנית טלויזיה שעושה ניסויים משעשעים, על אנשים שדוגדגו על ידי אנשים שהם מכירים ועל ידי זרים- דגדוג אקראי בעמידה אחד מול השני והיו הבדלים משמעותיים בתגובות!) או באותה מידה כשאת שוכבת עליי עם הרגליים ומתוך שובבות אני מריץ אצבעות על כף הרגל שלך רק כדי לראות איך את מגיבה- אז ככה :)

שלב שלישי: קרב דגדוגים

מכלול רגעים רומנטי ומקסים שקורה באקט של פור-פליי או אפילו סתם אחר צהריים של בטלה במיטה, ומלווה בפרץ אנרגיה- גם זה די אוניברסלי ומקובל בקרב רוב האנשים הרגישים, מלהיט ומחמם, ויוצר הרבה צחוק והנאה, ובסוף מסתיים בסתם שכיבה עייפה על המיטה והירגעות, או בסקס סוער. אלא אם כן זה מסתיים בבעיטה לאף של מישהו, ואז זה עלול לסכן את הפעם הבאה שקרב כזה פורץ. אקט כזה ודאי מחבר בין זוגות, ויוצר אינטימיות ומגע אחרים שעושים תחושות נעימות אחרות. פעם אני למעלה, פעם את למעלה, ושנינו צוחקים ומשתוללים. ראיתי פעם ראיון עם שחקנית ששכחתי את שמה, שאמרה שהיא אוהבת לעשות קרבות דגדוגים עם בן הזוג שלה. מגניב.

שלב רביעי: דגדוגים תוך כדי שאני מחזיק אותך/לופת לך את הרגל

זה כבר שלב אחד למעלה בו בהכרח אני מדגדג אותך כדי לדגדג אותך ולשמוע את הצחוק ההיסטרי שלך (אם כי זה סקסי לאוזניי אז..) ולראות אותך משתוללת ואת השיער שלך הופך לסתור ואת הפנים שלך מסמיקים... הדגש פה הוא על לדגדג אותך ליותר מכמה שניות ובעצם לשלוט בך ככה (כלומר, לא לתת לך להחזיר לי אלא להמשיך להחזיק אותך). זה יכול להיות כשאני שוכב עלייך במיטה ומחזיק לך את הידיים מעל הראש מדגדג את בית השחי (ועם הפה והלשון את הצוואר), או להחזיק לך את הרגליים ולדגדג את הכפות (הנה רעיון- נסו במקביל להכניס כמה אצבעות כף הרגל שלה לפה, תמצצו אותן ותנגסו ממש ממש בעדינות ודגדגו את שאר הכף עם האצבעות- זה נהדר 🙃) או כל שיטה אחרת בה אני מחזיק אותך תוך כדי שאני מתביית על אזור אחר ומדגדג אותו להנאתי.

היתרון בשיטה הזו הוא שאת לא קשורה ויכולה להיות משוחררת בכל רגע, אז מימד הלחץ של מי שלא מנוסה כמוך- יורד, אבל תוך כדי גם לגרום לך להבין שאת בובה קטנה ורגישה שלי, שאני יכול לדגדג מתי שבא לי וכמה שבא לי (אבל את רוצה בזה, זה לא בכפייה באמת, כן?...). זה נותן לך את התחושה האקסטרימית מבלי שזה באמת יהיה אקסטרימי מדי. אין אביזרים, אין קשירות, אין כיסוי עיניים או כל דבר אחר- בשביל זה יש את השלב הבא.

עד כאן עוד היה יחסית פשוט להסביר, ומפה זה כבר היה קשה יותר בעיקר כי עבורי לפחות זה לא הדבר שהיה אז הכי טריויאלי לדבר עליו. יש לציין שהיא היתה מאד פתוחה לשמוע ומאד סקרנית! 

שלב חמישי: התחלה של סולם שלם משל עצמו, שמתחיל בקשירות רכות ומסיים בקשירות מגבילות, דגדוג אינטנסיבי, אורגזמות, חסך חושי, צעצועים ועוד

ובכן, פה אמרתי לה שאולי אראה לה כמה סרטונים שממחישים, אבל היא אמרה שהיא רוצה לשמוע את זה ממני, אז...

כמה שלבים למעלה ורחוק, קשירות טובות, פוזיציות משתנות, ומדגדגים ברצף, והרבה, ומשנים מיקומים באופן תכוף ומשנים מגע (מהיר, איטי, מדגדג יותר ומדגדג פחות) והעיקר להכניס אותך לסיטואציה שבה את פשוט משחררת. את נותנת לי את הגוף שלך לעשות בו כרצוני ולא רק משחררת אלא גם מתמסרת. נהנית. מתענגת. כי זה מה שאת רוצה ואני יודע לעשות את זה מצוין. אמרתי לה שההנאה שלי בסיטואציה כזו הארדקורית מוזנת ומושתתת בהכרח מההנאה שלך. הצחוק והעונג שלך והמבטים והגוף שמראה שהוא מתמסר. ולשלב הזה צריך ממש להתחבר ולנסות לאט ולהתקדם לאט. וצריך לרצות אותו. 

ואז היא שאלה- ומה לגביך בצד השני? 

אמנם זה יחסית רך, בטח עבור המשימה שלהם, אבל זה פשוט נראה ומרגיש טוב :)

אגב הסגולים שובבים יותר מאיך שהם נראים כאלה תמימים - הם אמורים לחבר את הידיים לקרסוליים