שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Light Rider​(לא בעסק)חשבון מאומת

סקסי און ליין

מה שבא לשרבט, לקשקש, לדסקס, לפנטז, ועוד היד נטויה!
כל הזכויות שמורות!!!
לפני 13 שנים. יום שבת, 18 במאי 2013 בשעה 16:21

אם הייתי מסכם את השבת, הייתי אומר שבסך הכול עבר עלי סוף שבוע מקסים. הייתי במועדון "הבורדר ליין" פעם ראשונה, סך הכל פעם שנייה במועדון BDSM. הפעם הקודמת הייתה בדאנג'ן.

זה היה נחמד. לראות אנשים בלבוש ובאוירה נון קונפומיסטית.

 

בדרך כלל אינני בעד בילוי לילי עד שעות הבוקר המוקדמות, כיוון שזה מצריך אותי לישון את רוב שעות השבת ואם אינני ישן, אני פשוט מתהלך כמו זומבי.

למזלי הרב, לא קמתי בבוקר בשעה מאוחרת, אבל הצלחתי להשלים שעות שינה על ידי שינת צהריים מבורכת.

בנוסף, השבת יצא לי לחדש מספר קשרים שמזמן רציתי לחדש אותם וזה תמיד לא יצא. בכלל, לאחר תקופת יובש די ארוכה במישור הבין אישי, אני מתחיל להרגיש לאט לאט שדברים מתחילים לזוז בחיים שלי.

נכון, עוד לא מצאתי בת זוגתי, אבל גם קשרים חדשים/ מתחדשים גורמים לנו לריענון ולתעצומה של אנרגיות.

 

שיהיה לכולנו שבוע טוב ופורה!

שבוע של יצירתיות, יצריות ורוחניות!

רומנטיק בוי ;-)

לפני 13 שנים. יום שישי, 17 במאי 2013 בשעה 16:54

יום שישי הגיע ומה טוב חלקי...

הגיע הזמן שאצא קצת יותר, שאחליף אוירה. אינני איש של מועדונים, אבל מדי פעם בא לי להתפרק. שבוע שעבר הייתי במועדון האומן במסיבת יום הולדת של חבר והיה ממש נחמד. אמנם, עד מהרה המקום התמלא והמקום החל להיות צפוף מכדי להכיל אותי על נפשי העדינה, אך נהניתי מהמוסיקה, מהמראות, מהאוירה של החופש והאדרינלין שבאויר.

 

מעולם לא הייתי בליין גדול. אני זוכר את התקופה של תחילת שנות התשעים בהם יצאנו מספר חבר'ה למועדון רוזלינדה באזור הבורסה ברמת גן, מועדון שהיה מאוד אהוב עלינו באותה תקופה. רקדנו שם כמו משוגעים, פרקנו עול, אך קרמנו מחדש עור וגידים. החשמל באויר לא היה סטטי באותה תקופה בה שרות בנות מנגו: "חשמל זורם בכפות ידיך..." בעיבוד החדיש שלהן לגירסה הישנה של רותי נבון.

 

גם היום איננני פצצה של אנרגיה (הכל יחסית כמובן). אני אדם פרגמטי, דינמי... לא איש של טיולים למיטיבי לכת... במקרה זה, איטיב עם עצמי ואשב בבית, אבל גם לא איש של ספר, אלא אדם שמעדיף להיות בתנועה, עם קוצים בתחת בדרך כלל, אבל לא היפר אקטיבי מאידך.

 

אינני מתחבר למוסיקה הקיצבית המושמעת היום במועדונים שנשמעת כמו צפירה עולה ויורדת עם הפסקת פרסומות, אבל כשאתה במועדון כשכולם רוקדים והאוירה מחשמלת, אתה מאפשר לעצמך אט אט לשחרר ולתת לגוף לדבר... עם הגוף, כנסחפת אחריו, יוצאת גם הנפש ממחבואה.

הרגליים מתחילות לנוע ומסרבות להגיב בחוסר מעש, העיניים קולטות את האנשים, הפנים, הבגדים והרגליים היפות, המתגלות מבעד למלבושים המפוארים, אומרות את שלהן...

 

קדימה עם הקצב, נותן בראש, נותן ברגליים וכך הינך מסיר אט אט את העשבים השוטים וחושף קרקע פוריה בתוכך המשתוקקת לספוג את האקלים החדש, שבשבת זה כאן... כאן ועכשיו!

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד...", אך יותר טוב להיות בתנועה ולצאת במחול...

לפני 13 שנים. יום חמישי, 16 במאי 2013 בשעה 18:15

חזרתי לאתר למרות שמעולם לא עזבתי אותו.

כעסתי. פניותייי נפלו על אוזניים ערלות. לעתים, אני מרגיש כאפרוח אשר קליפת הביצה עבה מדי מכדי לאפשר לו לבקוע.

מה בסך הכל ביקשתי? לגעת, לטעת, ולא רק במילים...

שמא, "טובל ושרץ בידו" אנוכי...

יש בי  כל כך הרבה שמבקש להביע, ליצור, לחוש במלא העוצמה, להתחבר אל תחושות וצלילים, להתרחב ולהכיל, ללטף לצלול אל המעמקים, אל בין השורות, אל מעבר לכאן ועכשיו, גדול מכל מימד, אל המודע, התת והמעל...

 

חזרתי, כאילו נכנסתי אל אדמת סדום ומחפש בה מקווה לטהרה...

לא יודע מה יוליד יום... אך טוב לי לנוע כאן ועכשיו מאשר לטוות ולארוג חלומות למגירה... כמים טהורים היבקשו להשקות חללי גרונות יבשים בזכותם וצלילותם, כשמש המבקשת לחמם בלב דצמבר קודר... כחוק המשמר את התנועה... אני כאן צועד בלב פועם ובזרוע נטויה...