עברו שלוש שנים מאז שהמחלה הארורה הכריעה אותך. ואני עדיין שואל מדוע את ולא אני.
את שהגעת לחיי שבדיוק שהייתי מרוסק.גרוש טרי. לא יודע לבחור כיוון. חי בבועה סגורה .חסר אמון מוחלט
גבר עם היסטוריה עשירה של השרדות היסטוריה של פשע.היסטוריה של ילדות קשה( איבדתי את הילדות כבר בגיל 6).כבר אז חיי התהפכו ראיתי והרגשתי על בשרי את החוויות הכי רעות וקשות( גהנום)
.לא ידעת מי אני ומה אני . שאלת אותי שאלות שאהבתי להגיב ככה בקטנה מבלי להרחיב.
הגישה שלך.הוורבליות.הסמכותיות לא היית צריכה כלל לגרום לי להבין שאת מזן מיוחד ( טרם באמת הבנתי כמה)
הייתי חלש וחסר אמון לא באמת האמנתי שאני מול כזו אישה שבתכלס עדיין לא הבנתי איזה איזה מהפך ענק אני הולך לעבור בחיי.
לא היית צריכה לומר שום פרט שקשור לBDSM העברת לי בכזו קלות את מי שאת.שלא היה לי שום צורך לשאול .
בהתחלה זה היה שרק לך יש את המספר שלי .את היית חסויה.לא היה איכפת לי .זה לא הפריע כלל.לא ראיתי עדיין מי את. לא שיתפת יותר מידיי.
שקראתי מלל שלך הבנתי מעט מבין השורות.שהקשבתי לך כל בוקר הבנתי עוד קצת עוד טיפה
שהיית מתקשרת בשעה קבועה בבוקר כל הקסם היה קורה כל נים ונים בגופי רקד ריקוד אין סופי
פשוט להתעורר ליום שהוא גן עדן.קול סמכותי ונעים.
האכפתיות שלך מורגשת כל כך שאני דומע מהתרגשות טרם נפגשנו.עדיין לא קולט כלום
מה יהיה .לא רוצה לאכזב. לא רוצה לטעות.
היכן אתה גר שאלת אותי בהתחלה.מבלי להסס לשניה ציינתי את מקום מגוריי המדויק. הקול שלך היה כזה סמכותי ומלא ביטחון. אותך לא שאלתי מהיכן .אך כבר הרגשתי.הרגשתי מהשיחות הטלפוניות שאוכל לעצום עניים בבטחה ולתת לך להוביל.
זה ניראה כל כך מדוייק שלא היה איכפת מה המרחק הגאוגרפי. עדיין לא ידעתי שהמרחק בנינו הוא 15 דקות.
לא ידעת שיש מולך מולך אדם עם עמוד שידרה ועקרונות ברזל. לא ידעת באמת באיזה מסגרות רעות גדלתי ולא צמחתי.
לא ידעת שהייתי צריך להיות אלים מאוד בכדיי לשרוד.
לא ידעת.שאני הייתי האחד הזה שקובע כללים בחיי הפשע העלובים שאליהם נקלעתי מכורך המסיבות.
ואני בתוך תוכי.מה עכשיו? איך אני מעביר לך את כל האינפורמציה הזו.המחשבות רצו בתוכי.מה יהיה ? מה יקרה? היא חייבת לדעת הכל. ואני בשיחות הפון של הבוקר מנסה ככה להשחיל עוד ועוד אינפורמציה אודותיי.
את בשקט וברוגע הכי סמכותית שבעולם .הרגעת ואמרת .אתה תשתף וזה היה נישמע כל כך סוף פסוק.זוכר שהייתה שתיקה .
לא הרגשתי עם כך בנוח. זה היה רק לשניה.ידעת מייד לנתב את זה למקום אחר
ואז לאחר כשבועיים זה קרה. היום הזה כל כך זכור לי. הטלפון צלצל והקול המדהים שלך ...היום באחת בצהריים קבעת.
אני כולי נזלתי מהתרגשות כן כן כן.וואו היה תשע בבוקר .קמתי בטירוף מהמיטה בהרגשה של הרקולס.יאללה איך שורף זמן עד אחת בצהריים . חשבתי לעצמי. בדיוק נזכרתי שסיפרו לי על נעל ספוטיבית מסויימת שהיא מאוד מיוחדת.
נוסע לשם מתעניין .מודד בודק.מתלהב ורוכש שלוש זוגות בשלושה צבעים .
שורף עוד קצת זמן פה ושם.ואז השעה הגיעה.הגעתי בדיוק להיכן שקבעת. כולי דרוך .
פילים וממוטות משתוללות במוחי.ואז ראיתי אותך עם העניים הכי סמכותיות שיש.עניים כל כך יפות ומיוחדות .ואת תוך שניה גרמת לי להרגיש הכי בטוח. אמרת את שמך .
וואו זה היה כזה מפתיע ומצחיק גם יחד ששמך ושמי הם כשם של חיות בטבע ( אם ובן)
שום סשיין .שום שיח על הנושא.. שיחה קולחת .מהממת. ועדיין לא הבנתי באמת קמצוץ . אבל הרגשתי בתוכי כזה בטוח
.בתוך תוכי רצו מחשבות. המחשבה הזו שבאותו שלב רצה במוח .זאת אישה שתשמור לי על הלב ואני על כולה.
זוכר איך שאמרת לי עכשיו אני רוצה לראות היכן אתה גר. זה היה כ7/8דקות מהבית.
זוכר שאיך שנכנסנו לביתי וקלטת את קופסאות הנעליים. תראה לי אמרת.
אני ניגש ופותח את הקופסאות את מחמיאה .ופתאום שולפת.אתה אדם שמבזבז כסף משעמום. צריך לתקן זאת אצלך.ואתה תתקן קבעת.ואני בתוכי מה איכפת לה מהכסף שלי.
לי ידעת שהגעתי מרקע של עוני .לא ידעת שכל קניה שלי .גם אם זה בזבוז מוחלט .זה סוג של פיצוי.
לא ידעת שבשלב שהכרנו מצבי הכלכלי היה על גג העולם.
.סיפרתי לך על חלק מחיי בהרחבה.וככל שאני מספר .לא נרתעת.
התגובה שלך הייתה כה מפתיעה.בשקט האופייני שלך הגבת ואמרת שהבנת מי אני הרבה יותר ממה שאני חושב.
לא ידעתי באמת כמה את אלוהית .כמה את תהיי האלילה שלי..שום כלום.לא חשבתי שתלמדי אותי וכה השכלתי ממך את הפכת אותי מאדם בודד .שאיבד המון ביטחון לקום .להתעורר .מהפך חיים ב180 מעלות.
שלוש שנים שאת איננה. שלוש שנים שאני בהודיה אין סופית שזכיתי להיות שלך . כך זה ישאר עד סוף ימיי
אז הנה חזרתי לכתוב . הנה אני עושה מה שאמרת. הכתיבה שלי היא לא כמו שהייתה פעם.(מתמודד עם מחלה) אני אנצח .לבנתיים אוליי כאן אני צריך יותר להשתחרר..