יומן של רגעים

אני מדבר על כאפת התעוררות.

התעוררתי למציאות שאני לא מרוצה ממנה ואני כן יכול לשנותה.

הגיע הזמן לחזור לעצמי, הטוב והישן יחסית, שראה בכל הזדמנות שבאה לפניו התפתחות אישית כלשהי ופרץ אמונות מגבילות.

אני שומע כרגע שיר שיוטיוב הציעה לי, נזכר בתקופה פחות טובה וכל הזכרונות עולים לי.

למרות שהיא הייתה פחות טובה, היא הייתה יציבה ולא הייתי צריך לקום כל בוקר ולראות חדשות מחשש למלחמת עולם שלישית בכל תחומי החיים.

אמשיך את הטקסט בקצת אופטימיות:

אני חזק (גם פיזית), יש לי משמעת עצמית (כשאני רוצה), אין לי שום תקרת זכוכית (התקרה היא חוסר בטחון עצמי) וכשהרצון מניע אותי שום דבר לא יכול לעצור בעדי.