אנחנו באוטו הלבן שלהם.
מריח נקי מבפנים, אפילו חדש.
הוא נוהג מקדימה. האדון.
אני עם שתי ידיים שקשורות למתלה מעל החלון. העבד.
היא יושבת לידי וממוקדת בי כמו שמעולם לא הייתה. המלכה.
היא מתמחת ושמה עליי את הרגליים שלה.
חצאית המיני שלה חושפת הכל.
היא בלי תחתונים.
רגליים חלקות וארוכות.
2 כפות רגליים עליי.
״קדימה!״ היא אומרת עם העיניים.
היא לא צריכה מילים.
אני מבין.
מתכופף ומוצץ לה את האצבעות והבהונות.
קשה לי להגיע כשהידיים מותחות למעלה אבל זה בדיוק מה שהם רוצים. שאני אתאמץ.
וזה מה שאני עושה. מתאמץ.
אנחנו נוסעים על באמפר כנראה כי האוטו קופץ והבהונות שלה נתקעות לי בפה מלמעלה עם הציפורניים.
אני נשרט ומרגיש טעם מתכתי.
היא כנראה מרגישה את הרטיבות הסמיכה והחמה יותר.
היא פוקדת בכעס.
״תוציא!״ הפעם במילים רועמות ועיניים רושפות.
אני מתרומם ושובל של ריר אדום מדם נשפך החוצה עם הבהונות שלה.
״איזה טיפש אתה עבד!״ המלכה אמרה ודקרה אותי בלב.
״מה קרה?״ האדון שואל מקדימה.
הוא שואל בנימה של אכפתיות ודאגה ואהבה.
הלוואי שהיה לי חלקיק ממה שיש ביניהם.
״העבד הטיפש שלנו דימם עליי ועוד רגע גם על האוטו״.
אמרה תוך שהיא משאירה את הרגליים שלה עליי כדי שהאוטו לא יספוג. אני הסמרטוט אספוג הכל במקום.
״קחי את החולצה שלו. תנגבי איתה״.
האדון אומר וזורק אחורה אליה את החולצה שלי.
חולצה שאני אוהב.
מאוד.
אבל ידעתי בבוקר כשלבשתי אותה שיש סיכוי שהיא לא תחזור. ידעתי שאני מוותר עליה בשבילם הבוקר.
היא סיימה לנקות את הרגל שלה מהדם שלי והתקרבה אליי באופן שהפחיד אותי עד אימה.
״אתה לא תדמם לנו פה״ היא אמרה ודחפה את החולצה הרטובה והמוכתמת לפה שלי.
אני קצת מעדיף את זה ככה.
משהו שיספוג ויבלע את הרעש, הזעקה והגניחה שאני רוצה ואסור לי להוציא.
״אתה תקבל ממני עונש אחר כך״ זורק האדון מקדימה.
״וממני עכשיו״ היא אמרה ומעכה את המפשעה שלי עם העקב שלה בעוצמה ובלי רחמים.
המבט שלי מיד ירד לכיוון הכאב אבל הרגל שלה העיפה לי את הפנים למעלה.
״אמרתי לך להסתכל?״
לא המלכה, אני מצטער.
מלמלתי ונזכרתי שהחולצה חוסמת את היכולת שלי לדבר.
נענתי את הראש במקום.
״איזה עבד גרוע יש לנו״ האדון צחק מקדימה.
״עלוב ממש, לא?״ הוא המשיך.
הוא רצה לעודד את המלכה, הוא כל כך טוב אליה.
הוא כל כך רע אליי.
״כן. אפס מוחלט״ היא אמרה בנימה מחייכת.
אני שמח שאני משפר את מצב הרוח שלהם.
גם אם זה בכמה שאני גרוע ועלוב.
״שים לי מוסיקה״ המלכה המעודדת ביקשה.
״בוודאי אהובה״.
״אני מורידה לו מכנסיים. אם תרצה הוא ישים אותם שוב בשבילך״ היא אמרה חצי לו וחצי לי.
היא התקרבה אליי וישבה במושב האמצעי.
היד שלה.
התקרבה.
לא לאט.
מהר.
בכעס.
היד השנייה אחריה.
היא הורידה את המכנסיים.
״שאני אוריד לו את התחתונים גם? מה אתה רוצה?״
״מה שאת רוצה אהובה. קחי אותו הוא שלך״.
לשמוע את המשפט הזה הרעיד אותי.
הרטיב אותי.
אני שלו, אני שלה, הם מעבירים אותי ביניהם.
אני לא קיים בכלל, ברשות עצמי.
״נשאיר לו״ היא קבעה.
והתחילה לגעת. ללטף. ללחוץ. וללחוץ חזק יותר. אני מרגיש את העור הופך לאדום וסגול. מזל שהחולצה בפה שלי.
ואני רועד ורועד.
והיא רואה.
והיא אוהבת.
היא מחייכת.
בטעות הסתכלתי עליה.
״אמרתי לך להסתכל?״ היא זעמה.
מיד השפלתי מבט.
אני לא מפסיק לפשל היום.
מסתכל על התחתונים המוכתמים שלי.
נבוך, מבויש. מאוכזב מעצמי שאיכזבתי אותה.
״עכשיו תסתכל. עליי. אליי״
היא אמרה בלחש ותפסה אותי מהסנטר.
מכוונת את הפנים שלי בדיוק מול שלה.
בום. סתירה מצלצלת.
אני מנסה להישאר מאוזן.
״מה זה? סתרת לו?״ האדון שואל מקדימה.
״כן, סתירה בסדר. לא וואו״. היא אומרת תוך שהיא מחזיקה אותי עיניים מול עיניה.
״לא שמעתי. חזק יותר״ הוא אמר.
זה הפחיד אותי כל כך.
ידעתי למה לצפות.
ב ו ל.
סתירה מצלצלת.
הרגשתי את המוח שלי זז בתוך הגולגולת.
״איך זה?״ היא שאלה.
היד השנייה שלה חזרה ללטף לי בין הרגליים. ומיד מליטוף ללחיצה.
״שמעתי קצת. יותר חזק״ הוא אמר ואני שומע את החיוך שלו.
אני מסתכל עליה.
ישירות לתוכה.
ואני מחכה.
זה יגיע אני יודע.
תוך שנייה.
תוך דקה.
מתישהו.
סבל טהור.
בום. הראש שלי עף אחורה ונתקע בחלון.
דפיקה חזקה נשמעת.
״את זה אני בטוחה ששמעת״ היא אמרה וצחקה בקול גדול.
״שמעתי אהובתי. נשמע כיף. אנסה גם אחר כך״.
״מעולה״ היא עונה לו.
הידיים שלה עוברות מללחוץ לשרוט.
יד אחת שלה חוזרת אליי ואני לא מסתכל, כי אסור. אבל אני בטוח שהיא נוגעת בעצמה עם היד השנייה. לא אדע לעולם.
זה הכי משפיל בעולם.
זה הכי נעים בעולם.
האוטו מאט.
״הגענו״ האדון אומר מקדימה.
הלב שלי קופץ מהתרגשות ומבהלה.
מה עכשיו?
״יופי. אנחנו יכולים להתחיל״ היא אומרת בנימה אכזרית כל כך שאני לרגע מתחרט. מה עשיתי? מה אני עושה פה? למה אני עושה את זה לעצמי?
הוא יוצא מהאוטו. היא יוצאת גם.
אני נשאר לבד.
בחלל השקט.
שרוט. פצוע. כבול. חבול.
והתשובה ברורה ועומדת ברעש בדממה.
כי אני שלהם.
אני בשבילם.
התשובה היא הם.