את
הצעתי לך להגיע… רציתי לראות מה זה לשחק באש. ידעתי ללכת איתך על חבל כל כך דק שהקשירה שלך בו הייתה נעימה סביב הצוואר. מהר מאוד הבנתי איך להחסיר לך פעימה ואז להחזיר בריבית כפולה ומשולשת. הצלחתי לחמם בדיוק במקומות שקפוא בהם והצלחתי להקפיא איזורים שהלהבה בהם שינתה פניה כל כך מהר עד שגיצים של קרח בערו בך.
את פרי אסור וכשבחרתי בך ידעתי שאפול עם השיניים בדיוק עלייך להשאיר עלייך חותם של רעל בחייך כי שייכים הם למישהו אחר ואליי את מגיעה כדי להאיר בך חלק ששכחת כבר שקיים.
אגרת לך שקר אחרי שקר עד שאמרת רוצה אותך לא צריכה את בכאילו הוא עושה אותי רעה ואיתך זה בלי אולי ובלי אפילו כאילו שד יצא ממנורה ואני לא ידעתי שבכלל יש לי בקשה
ואני לא הגשמתי משאלה וגם הבקשה לא ממש הייתה אבל אז פתאום עלה בי צורך לראות בך אישה לא כזאת שהולכת אחרי שהשאירה טביעות אצבעות מיוזעות על הקירות הלבנים כאילו נשארות רק לזיכרון על כך שהיה כאן פעם משהו זול בלי מטרה
ואז נוצר הקשר בין קנאה לכל ׳כאילו׳ שעושה אותך רעה לבין הרצון המלוכלך להעניש בכעס ולהחזיר בחזרה וכשהיה זה אני שדרש ממך כלא לא יכולת כבר להחזיק ובחרת מפה עם סימן של איקס שם הוראות פשוטות וכתוב רק להרחיק
היית כאן, ישבת ימים שכבת לילות ופתאום נשאר כאן לא הרבה, רק ממש אותם הזיכרונות, איך טביעות האצבעות לא צבעו את הקירות אלא דווקא הכתימו בכוויה את ההוא שפעם חשב שאש כבר לא תיגע בו כי הרי הכל הוא כבר ראה
נעים היה להיות שוב ילד כי אני זוכר שהיה רגע שבו רציתי כל כך להיות כבר מבוגר ועכשיו כשהגיע רגע נפגשים הם במראה פתאום אומר הילד אשאר כאן אחיה את שהיה ואני שואל אבל תשוב לבקר אותי נכון? אולי לא להרבה זמן נו… כזה בקטנה ואז הילד צוחק בפראות צינית ומחזיר למציאות ואומר הייתי מתחלף איתך עכשיו להשלים בי עם כל חלק ואתה רוצה אותי איתך? אני מסתכל עליו בהלם ואז פתאום הוא נעלם ונשארתי עם הרגע שאולי יחזור בחזרה בלי להבין את המסר של הילד או שבעצם כן אבל איפה זה כתוב שאי אפשר להיות שלם בלי להתגעגע למי שפעם היה לו קצת נעים להרגיש חזק את רעידות האדמה