הלוא גור אריה אתה
גדלנו התבגרנו צמחנו
בממלכה שבה גדלתי, ממלכת החיות. ניסיתי לטרוף ולצאת לציד לפני שגיליתי את יכולות השאגה או את הניבים החדים לנעוץ בטרף, בכל פעם שהייתי מנסה אז להסתוות, היה מגיע אריה אחר, כזה שדומה לי, מתקן ומורה לי לעשות אחרת וגם מכריח אותי להביט רגע במים הצלולים בנחל ולראות, שאין בי את היכולת לטרוף. צחוק עז היה נשמע בממלכה, על האימונים של השאגה, נשמעו לי מרחוק קולות שכגור אריה זיהיתי אותם כלעג על כך שהייתי חוזר שוב ושוב אל אותו נחל לבדוק אם צמחו כבר הניבים.
ויתרתי, הלכתי לצוד לבד, לא סיפרתי לאריה, מלך החיות, שיצאתי לדרך משלי, וגם זו שלצידו… נו… הלביאה, לא סיפרתי. ספגתי מכה אחר מכה, עלבון ועוד מטעמים ששמורים לחיות אחרות. אולי אני בכלל לא מכאן? אולי אבא הוא אריה אבל אני בכלל איזה לוויתן? הייתי חוזר שוב אל אותו נחל, אתם יודעים… לבדוק את הניבים… ובכל פעם הייתי עושה גלים קטנים שהשתקפו להם במים, מוציא אוויר של יאוש, גם על זה שהשאגה, שאצל כאלה כמוני היא כל כך מרשימה אבל אצלי היא לא יוצאת, לא נשמעת. כמה אפשר להסתובב עוד בתחפושת של אריה כשאתה לא מצליח להראות לשאר החיות בממלכה שאתה אחד כזה, כזה כמו אבא… מלך החיות.
ויתרתי… יצאתי למסע… לא לציד…
מלך החיות לא הכריז בממלכה על אובדן של גור, על בריחתו של היורש. המשיך המלך בהתנהלות סדירה, יש ממלכה לנהל, אז מה אם אין יורש, יש כרגע סדר לעשות, יש צבועים ועוד חיות, שרוצות לנגוס בתואר, רוצות להיות, השליטה, המעמד, לקבוע לכל שאר החיות. אין זמן להתעסק באחד כזה שברח בגלל שלא מצא שיוך, רק בשביל להותיר על פניו חיוך, כזה שהשאר יבינו שיש מלך עתידי, רק… הפוך.
עברתי דרך בתור גור, הייתי צבוע, הייתי אפילו למור… למדתי מכל חיה כל צבע, למדתי קולות שהן לא שאגה, אלא ציוץ או נהמה. ולכל מקום אליו הגעתי בהתחלה זרעתי מעט פחד, אבל אחר כך הייתי להם מלך, רק ש… אחד כזה דמוקרטי… לא חילקתי הוראה ולא קבעתי. כל מי שהגיע אל מולי רצה לבד להיות צבא שלם ולשרת את רצוני, אפילו בלי שאמרתי.
כמה מוזר זה היה… בכל מקום שבו הייתי במסע, בכל אורווה, אפילו גם בלול, היה שלב שכולם התפקדו, האמינו כשאמרתי שזו שמש, גם כשזה בכלל היה מבול.
ואז החלטתי לחזור… כבר לא גור, גם לא אריה, בטח לא סטנדרטי, אבל בטוח מלך, אחד כזה שלא סתם ככה בלי סיבה זורע פחד, אלא מנגן על רצונות וגם צרכים, בעיקר של אחרים. אבא… האריה… המלך… הביט בי בעיניים עצובות, נכון, לא חיפש אותי וגם לא שלח למען זה אף אחת מהחיות, אבל כל כך שמח מזה ששבתי, לשבת על כס המלכות, כי לא רצה הוא שאהיה מלך מתוך פשרה אלא מתוך מהות. כוונה ברורה להיות שליט, כי הממלכה כולה בנויה, מכל כך הרבה חיות שונות ומשונות ועכשיו יש מלך שדובר שפה זרה, ולא אחת, אלא של כל יציר נברא בממלכה, הוא יודע להיות זברה ואפילו גם כבשה, אבל לא שוכח הוא לרגע, הוא אריה, הוא מלך ובעל ממלכה, הוא יודע להיות בשביל כולם המענה, הפתרון והתשובה, רק שבלילה היחידה שהופכת משרתת זו דווקא המלכה.