חלומות מושלגים

אתה מבקש ממני להפסיק לרדוף אחרי פצעיי הישנים ובה בעת אתה מלקק את הדם הניגר
חלב השווה שאתה מטפטף על ביטני, על פטמותיי אינה שורפת כמו אותם פצעים ...

אתה מבקש בעיניך , שאפסיק להילחם, שארפה.
ולנוח בזרועותיך - אינך מרשה .

את חרב הייסורים הפנית אליי
עקודה
כך אמרת

על מזבח הפולחן

אל תקריב אותי למען יצריך
עקרונותיך
תאוותיך

לא קדושה אני ולא אלה הנני.

ואת רודפת סביב הזנב של עצמך כבר שנים
חדלי!
נפצי את המסגרות, הדמעות
נסי לחפור ולמצוא
רק את הגרעין
זה שקיים בתוכך.

את פוחדת להיקשר
ובו בעת מבקשת לתת לי את לבך

ואני

אני רוצה אותך
שלמה
בדיוק כמו שאת רוצה את עצמך.

כן, המשקעים, הפצעים הם חלק ממך
האם הם עדיין מפרים אותך?
האם הם מגדירים לך זהות?
או נותנים שם
להווייה?
מירקם- לעצמיות?

הנה, קחי את הסכין
זה עם הדמעות והדם
בו חתכת את ילדותך
בו ניפצת את גולגלות חולשתך המדומה
והיי
מי שתרצי להיות.

השילי את הקליפות.
לא בשבילי,
בשבילך.

אחר כך אבוא ואקח אותך
כדרך גבר באישה
ולא יהיו שאלות וספקות
נקבי את הפחד
חוררי את חצי האימה.


הם מונחים כשיריון על גבי
מסתתרת מהפחד שבפחד
נעלמת
וחוזרת.
הרשה לי להיות מי שאני
קל לי יותר לראות שמיים צלולים ואותי
דרך עיניך
אל תפחד מהתלות שבי
היא תיעלם כשתבחר ללכת
ספר לי על ארץ לא נודעת
הראה לי את הדרך
כי אינני יודעת.


את נאחזת בכתלים
ואני רוצה שתקלפי אותם
בשינייך
בציפורנייך
בדם שבעינייך
ללא עשן וערפל
כל מה שאני יודע ורואה
גם את יודעת.
השיריון שלך יבש
הוא נושר ממך ממילא

ואיפה את?