חלומות מושלגים

מוזר הדבר.

אנחנו מתרחקים , מעקמים את פרצופינו, נרתעים אל מול דברים מסויימים
ותמיד, אבל תמיד
אותם דברים הם אלו שאנו חוששים\ לא אוהבים בעצמנו.

התכונות הכי שנואות \ בזויות עלינו בזולתנו הן אלו שמשקפות לנו ראי לעצמנו.
יש שיירתעו מייד ויאמרו,
אבל אני לא כזה\ כזו !
בטוח \ ה ?

מתי לאחרונה עשית בדק בית רציני?

חפרת בארונות הכי כמוסים?
הוצאת את השלדים?
ניערת את האבק?


זה מרתק.
אנשים נלחצים ונרתעים כשמשהו מזדעזע בעולמו של זולתם
מצד אחד, זה שומר כביכול על הקופסה -הבטוחה שלהם
מצד שני, זה שם להם מראה שהם לא תמיד אוהבים.

התכונות שמעוררות בנו הכי הרבה כעס או תיסכול אצל אחרים , צריכות לשמש לנו עצמנו כתמרורים.
לא בהכרח תמרורי אזהרה.
סתם להתחיל לפקוח עיניים.
להסיר אבק.
להתבונן פנימה.
מה התסיס אותנו כל כך?
מה יצר אצלנו מערבולות שם?

כשיש בי כעס , יש בי תמיד את אותו תמרור מהבהב, תמרור עצור- רגע, חכה.
למה זה עושה לך את מה שזה עושה?
מה זה יוצר ב - ך ?
יש שאמצא שם המון תיסכול.
יש שאמצא הזדהות.

דווקא הדברים שנראים לנו הכי הכי שונים באחרים
מרגיזים
מכעיסים
מעצבנים
אולי אפילו מפחידים
הם אלו שמהבהבים לנו
ללמוד, לעצור
ולחשוב
להתבונן על עצמנו..