חלומות מושלגים

היינו אז תמימים
בתולי-נפש
ימים רחוקים של
חברות ותובנות
חשבנו שגילינו את העולם..

יודעת משהו?
אני חושב שבמידה מסויימת אכן פיצחנו את הסוד..
זה שכולם רוצים או חולמים
חוכמה היא לפצח את סוד האהבה
תבונה היא לשמור עליו

ובהיותנו אטומים לצלילים החיצוניים
ובהיותנו אנו,
תמימי-נשמה
לא ראינו את העולם

לא נזקקנו לדבר
היינו אנו התגלמות הצלם
ויצרנו
את הכח

אבל,
השנים חלפו
שיריון של ריחוק ואילוצים הפרידו בינינו
אנשים שהיו לאוהבים או אוייבים בביתנו

רציתי ביטחון.
מאז ומתמיד רציתי שורשים
ראיתי אותך נעלמת לי
דוהה
במרחק השנים
ושותקת..

תמיד אהבנו
אך שכחנו שהחיים יכולים לקחת
ולא ידענו לשמור את
ש-שלנו.

התכסית לך ברדידים של שתיקה ועצבות
ואני נעתי במרדף בלתי פוסק
ליצור לנו ביטחון

כשבבית
תחת רגלינו
האדמה הזדזעה
כל יום עוד קצת ועוד קצת
ולא השכלנו לראות.

היינו התגלמות התמימות
התגלמות האהבה המושלמת, הנקייה
ואיך לא ראינו שלצד היונה הלבנה
מקננים בפתח עורבים שחורים.

כששמענו את הצעקות
וראינו את הדם
היה כבר מאוחר מדי.

ההייתה זו אהבתנו ש-מתה?
או אולי התמימות?

מאז החלה הבריחה
שלך ושלי.

חשבת שאת בורחת לכאב
מתמכרת לייאוש
ואני למרדף שמעולם לא פסק

בעצם,
ברחנו זה מזו.

אולי התביישנו באהבה הגדולה
שהפכה את שנינו למלך ומלכה
עם כתר ניצחון של טוהר
עם שרביט התמימות.
והממלכה קרסה.

נשארתי להגן על המיבצר
ועל חיילי צעצוע
בזמן שברחת
רחוק,
רחוק .