מדהים.
מדהים איך אנשים עושים את בחירותיהם,
ואחר כך מאשימים את העולם
בבחירות של עצמם.
מדהים.
מדהים איך יד המושטת לאהבה,
לחברות,
לתובנה
לעזרה
לכנות
מתהפכת
וככחלוף הזמן
אנשים זוכרים
בדרך שבה נוח עבורם.
היד המושטת נראית כמו חרב
והבחירה?
מדהים אותי בכל פעם מחדש..
בא אדם,
מפשיט את נפשו
נותן את אמונו ואהבתו
מעניק מאהבתו
בין אם בתקופות מסויימות הוא חלש, ובין אם חזק
באים מכריו סביבו
תוהים על קנקנו
מייטיבים להבין
את
אהבתו
פגיעותו
וברבות הימים
טוענים לבדידות
מועלים באמונו
סכין מגואלת בדם הבגידה
ואז מלהגים לעצמם על בדידותם
וזה,
אשר ראה אותם ללא הקליפות
ואהב אותם גם בלי המסיכות
נחשב לעוד אבן- נגף
בדרך ל...?
להשגת מטרותיהם?
הכי קל לסובב את הגב
לא להביט לאחור
ואז,
ברבות הימים להצדיק את עצמך :
אני יודע הכי טוב לדאוג לעצמי !
(אל תוך הכרית הדמעות נחנקות: אני לבדי!)
ואז,
במן עליונות ,
התנשאות או יוהרה
הם יספרו
לעולם
לעצמם
כמה קשה ההתמודדות לבד.
אני ואפסי עוד.
בשורה התחתונה
יש אנשים שימכרו אותך
רק, רק בשביל עצמם
ואז,
ברגע של בדידות
ישכנעו את עצמם
שנטשו אותם.
שהם בעצם לבד.
(מכח בחירתם)
ואז,
כדרך עולמם
כדדרך מנהגם, שאף פעם אינה משתנה,
הם דואגים אך ורק
לעצמם.
בסוף
הם מצדיקים את עצמם
אני אפסי ועוד.
שכנוע עצמי זול
לאנשים בעלי אגו מנופח
שלא רואים את זולתם
וימכרו את אוהביהם
גם בשביל אוייביהם
כדי לקדם את עצמם.
אני ואפסי עוד.
יש סוג של אנשים
שלא יבחלו בכל האמצעים
כולל שקרים עצמיים
כדי להצדיק את חטא מעילתם
ועוד יעזו להלין על העולם
שאינו מבין אותם
אני ואפסי עוד.
העולם מלא בזוהמה הזו.
רפש מכוסה בפלסטיק זול.
אני ואפסי עוד...
לפני 18 שנים. 18 במרץ 2006 בשעה 4:29