סיפרתי לך על הפנטזיה שלי. הרי אתה בצבא, רחוק מהגוף אבל לא מהלב והראש. לא יכולה שלא לדמיין אותך עם המדים והנשק, אין זה עושה לי דברים, משהו ברצון של כולנו להביא מלא ילדים לחייל שיוצא לקרב או משהו כזה, יצר הישרדותי מעוות שמתורגם לעולם שלי.
יש במדים משהו שמוציא ממני יצר הישרדותי, רצון להרבעה, וצורך בלתי מוסבר להפוך לטרף עבורך. משהו בפן הפיקודי וההחלטי שמתלווה למדים שאתה לובש, הופך אותך, דמות הסמכות מעליי, לסמכותי יותר. והמחשבה שאתה פוקד עליי ככה, שולט בסיטואציה ככה מכיוון מיוחד, עושה לי נעים
אתה הרי מוקף בחיילות מהממות, לוחמות שמסתובבות עם טוסיק שווה שמדים קצת צמודים, שלא יכולים לגרום לי לראות בכולן כשולטות, ללא הבדל דת גזע והרבה מין.
אז המרחק והנשק ואתה והמדים והתחתים המהממים הציפו לי פנטזיה רחוקה שהספיקה להישכח ממני כשהשתחררתי מהצבא.
ובחלומי הרטוב והסוטה, אני על הברכיים,קשורה כמו בובה, קו שחור וארוך ממשיך את קו העין שלי, דמעות קלות יורדות מהתרגשות על פניי, אני לובשת סט אדום וקטן שאני יודעת שמשגע אותך ומעמיד אותך בטירוף.
מסביבי לוחמות במדים מאובקים קצת, עומדות בחיבוק ידיים ומסתכלות עליי בחיוך מלא זימה, שרק מעיניהן רואים את הרטיבות שנוטפת ממני.
אתה מצטרף אליהן ונעמד איתן יחד, מורה לאחת ללטף את הלחי שלי ברוך, וזו שלצידה מנשקת אותי בתשוקה שלא הכרתי. אתה מורה לשלישית להקים אותי וברגע שמתיישרת, אני מרגישה יד גדולה וחזקה נזרקת לכיוון הפנים שלי. גלי חום ועונג מערפלים אותי ומזכירים לי - כמה התגעגעתי אלייך חייל שלי.
אתה הולך אחורה וכמו בסרט תיעודי צופה בנו משחקות יחד, איך אני אבודה בינהן, קטנה וכואבת, והן? לוקחות. צובטות. נושכות, מלטפות, סוטרות, שורטות בכל גופי ובעיקר? חורטות את השם שלך על התחת שלי בכתב יפה כזה "אדוני".
ברגע של רגיעה אני מרימה את המבט הכאוב שלי מהרצפה ומסתכלת עלייך, נינוח ונעים, מחייך בתאווה כמו מביט במופע הכי טוב בעיר, נהנה לראות את הקטנה שלך פגיעה ודומעת ויודע שבפנים? זה כל מה שהנפש שלי זקוקה לו.
אתה מחליט להצטרף, מצווה עליהן לקחת אותי למיטה, ולי להיות על הגב, ראש מושלך אל מחוץ למיטה. "תמשיכו בנות, אל תפריעו לעצמכן, היום אני חולק את הצעצוע שלי" והן ממשיכות לגעת, לעסות, ללחוץ לי בדיוק בנקודה הרגישה למטה שעושה לי צמרמורות.
אתה מגיע מעליי, מוציא אותו ואתה קשה כמו אבן למולי, ואני מבעד לכאב לא יכולה שלא לחייך בגאווה שזה בזכותי, הזין הקשה הזה עומד ככ חזק בגללי. אתה מחייך חזרה מלמעלה, מלטף איתו את הפנים שלי לאט לאט, ובבת אחת יורק עליי.
באותה נשימה שבה אני מסמיקה ונרטבת, אתה דורש ממני לפתוח את הפה כמו זונה טובה שאני, "לשון בחוץ ילדה, קדימה" ויורק שוב, הפעם בפה הפעור לרווחה שלי. עוד לא מספיקה לנשום ומרגישה אותך ממלא את הגרון שלי עד אפס מקום, שומע אותי נחנקת ויודע שזה בדיוק המקום שלי. שם, כשקשורה, חנוקה וכואבת - אני שלמה.
בעודי מעורפלת ונחנקת ממך, כולי מלאה ברוק שלי ושלך, בנוזלי גוף, אני מרגישה חדירה עמוקה ומהירה שגורמת לי להיזרק אחורה מחוסר אונים. אתה צוחק מהתגובה שלי, "מה קטנה? נהנית מהסטרפ עמוק בחור הקטן שלך? תקחי את כולו בשבילי? תתענגי כל עוד יכולה, אני לא עדין כמוהה:)".
אני מרגישה קרובה, מסוחררת, כאילו הקרקע מתחתיי רחוקה ממני, מרחפת. הכל כואב לי, אבל הכל מעורפל. אני מסתכלת עלייך במבט מתחנן ובפעם נוספת לפני שהגןף מכריע מעליי, בתחנונים ובכי, מבקשת ממך לגמור, ואתה בחיוך גדול, שמעורר בי פחד וריגוש, וללא התראה מוקדמת תוך כדי שאתה בפה שלי מתחיל לספור.
10..
9..
8.. אני כבר מרגישה אותך פועם בפה שלי
7..
6..
5.. הדגדגן שלי ככ רגיש ועל הקצה, כאילו פיתח אופי מיוסר משל עצמו.
4..
3..
2.. "מוכנה זונה קטנה שלי?"
1.