מחשבות, תהיות, ופנטזיות

דיסקליימר: זה עומד להיות אחד הבלוגים הכי חשופים שלי. לא מיני ולא פנטזיה, רק שיתוף שמגיע מנקודה רגישה אצלי. אבקש לא לשפוט❤️

כשהייתי צעירה יותר הייתי מאורסת. היא הייתה גדולה ממני בפער מוזר ואני עוד הייתי קטינה. הבטחנו אחת לשנייה שנחכה. נחכה שאגדל. 

קשר מיוחד וקרוב עם פגם משמעותי שבחרנו להתעלם ממנו. אנחנו כנגד העולם. היינו ביחד שנתיים. הכרנו כשהתחלתי את התואר, היא הייתה מתרגלת פרטית באוניברסיטה. ראיתי בה כל מה שרציתי, ממש את כל הרשימה. והיא ראתה בי העולם שלה, וגרמה לי להרגיש ככה.

אחרי שנתיים יחד, וסיום התואר שלה, הושיבה אותי הגברת המדוברת לשיחה חשובה שבה היא מספרת לי שהיא רוצה ללמוד בחו"ל, רחוק רחוק, ושהיא רוצה שאעבור איתה מעבר לים. לעזוב הכל, ולעבור. איתה. רחוק רחוק. אני. איתה. ביחד. 

אחרי בכי והיסטריה והסברים שאני לא יכולה לעזוב הכל ולנסוע, המשפחה שלי כאן, אמא שלי סיעודית, הלימודים שלי, החברים, החיים שלי. אני לא יכולה לקום וללכת ככה. היא הבטיחה שזה עוד רחוק ואין מה להילחץ ושעוד יש לנו להתחתן. טירוף. חתונה. אשכרה.

אחרי שבוע הקשר איתה נותק. נעלמה כלא הייתה. אין שיחות, אין הודעות, המשפחה שלה אומרים לי שאין להם מושג מה איתה. פשוט פוף. 

להגיד שזה שבר אותי יהיה בלשון המעטה. זה ריסק אותי. התחלתי להטיל ספק בהכל. בסביבה שלי שמא תעזוב אותי גם. עזבתי את הבית בעצמי והתחלתי את כל החיים שלי מחדש. למדתי לסמוך מחדש, להילחם באמת על מה ששלי ולא להיות פסיבית בתסריט החיים שלי.

זה דובק בי, הפחד להיעזב בפתאומיות. הפחד להיות אופציה ב אחרי כל דבר. בתקופות ישנות וחשוכות יותר הייתי עושה הכל כדי להיות הכי הכי מושלמת למי שמולי כדי שלא יוכל שלא לראות בי אופציה א', גם כשהאופציות לא היו משיקות. בין משפחה לחברים לזוגיות לעבודה, תמיד אני אהיה אופציה א'.

היום אני שונה. עברתי תהליך עם עצמי. אני אני יותר. חזקה יותר (לפעמים), קשובה יותר לעצמי, אמיתית וכנה יותר לעצמי ולסביבה שלי.

האמת תמיד מלווה בכאב, גם כשאמיתית עם עצמי, זה כואב. ותמיד יש בי פחד שמשהו אמיתי וחזק מגיע אליי. הפחד שכל האמת הזו תתפוצץ לי בפנים במהירות שיא ותשאיר אותי חשופה ופגיעה כמו קצה עצבים חשוף ומדמם. 

הלוואי ויום אחד אהיה מספיק חזקה לקבל גם את הריאליזם שבלהיות אופציה ב', וגם את האהבה שמגיעה עם להיות אופציה א'. בלי פחד, ככה, נקי נקי. אמיתי ושלי לנצח..

סיפרתי לך על הפנטזיה שלי. הרי אתה בצבא, רחוק מהגוף אבל לא מהלב והראש. לא יכולה שלא לדמיין אותך עם המדים והנשק, אין זה עושה לי דברים, משהו ברצון של כולנו להביא מלא ילדים לחייל שיוצא לקרב או משהו כזה, יצר הישרדותי מעוות שמתורגם לעולם שלי.

יש במדים משהו שמוציא ממני יצר הישרדותי, רצון להרבעה, וצורך בלתי מוסבר להפוך לטרף עבורך. משהו בפן הפיקודי וההחלטי שמתלווה למדים שאתה לובש, הופך אותך, דמות הסמכות מעליי, לסמכותי יותר. והמחשבה שאתה פוקד עליי ככה, שולט בסיטואציה ככה מכיוון מיוחד, עושה לי נעים

אתה הרי מוקף בחיילות מהממות, לוחמות שמסתובבות עם טוסיק שווה שמדים קצת צמודים, שלא יכולים לגרום לי לראות בכולן כשולטות, ללא הבדל דת גזע והרבה מין. 

אז המרחק והנשק ואתה והמדים והתחתים המהממים הציפו לי פנטזיה רחוקה שהספיקה להישכח ממני כשהשתחררתי מהצבא. 

ובחלומי הרטוב והסוטה, אני על הברכיים,קשורה כמו בובה, קו שחור וארוך ממשיך את קו העין שלי, דמעות קלות יורדות מהתרגשות על פניי, אני לובשת סט אדום וקטן שאני יודעת שמשגע אותך ומעמיד אותך בטירוף. 

מסביבי לוחמות במדים מאובקים קצת, עומדות בחיבוק ידיים ומסתכלות עליי בחיוך מלא זימה, שרק מעיניהן רואים את הרטיבות שנוטפת ממני.  

אתה מצטרף אליהן ונעמד איתן יחד, מורה לאחת ללטף את הלחי שלי ברוך, וזו שלצידה מנשקת אותי בתשוקה שלא הכרתי. אתה מורה לשלישית להקים אותי וברגע שמתיישרת, אני מרגישה יד גדולה וחזקה נזרקת לכיוון הפנים שלי. גלי חום ועונג מערפלים אותי ומזכירים לי - כמה התגעגעתי אלייך חייל שלי. 

אתה הולך אחורה וכמו בסרט תיעודי צופה בנו משחקות יחד, איך אני אבודה בינהן, קטנה וכואבת, והן? לוקחות. צובטות. נושכות, מלטפות, סוטרות, שורטות בכל גופי ובעיקר? חורטות את השם שלך על התחת שלי בכתב יפה כזה "אדוני".  

ברגע של רגיעה אני מרימה את המבט הכאוב שלי מהרצפה ומסתכלת עלייך, נינוח ונעים, מחייך בתאווה כמו מביט במופע הכי טוב בעיר, נהנה לראות את הקטנה שלך פגיעה ודומעת ויודע שבפנים? זה כל מה שהנפש שלי זקוקה לו. 

אתה מחליט להצטרף, מצווה עליהן לקחת אותי למיטה, ולי להיות על הגב, ראש מושלך אל מחוץ למיטה. "תמשיכו בנות, אל תפריעו לעצמכן, היום אני חולק את הצעצוע שלי" והן ממשיכות לגעת, לעסות, ללחוץ לי בדיוק בנקודה הרגישה למטה שעושה לי צמרמורות. 

אתה מגיע מעליי, מוציא אותו ואתה קשה כמו אבן למולי, ואני מבעד לכאב לא יכולה שלא לחייך בגאווה שזה בזכותי, הזין הקשה הזה עומד ככ חזק בגללי. אתה מחייך חזרה מלמעלה, מלטף איתו את הפנים שלי לאט לאט, ובבת אחת יורק עליי. 

באותה נשימה שבה אני מסמיקה ונרטבת, אתה דורש ממני לפתוח את הפה כמו זונה טובה שאני, "לשון בחוץ ילדה, קדימה" ויורק שוב, הפעם בפה הפעור לרווחה שלי. עוד לא מספיקה לנשום ומרגישה אותך ממלא את הגרון שלי עד אפס מקום, שומע אותי נחנקת ויודע שזה בדיוק המקום שלי. שם, כשקשורה, חנוקה וכואבת - אני שלמה. 

בעודי מעורפלת ונחנקת ממך, כולי מלאה ברוק שלי ושלך, בנוזלי גוף, אני מרגישה חדירה עמוקה ומהירה שגורמת לי להיזרק אחורה מחוסר אונים. אתה צוחק מהתגובה שלי, "מה קטנה? נהנית מהסטרפ עמוק בחור הקטן שלך? תקחי את כולו בשבילי? תתענגי כל עוד יכולה, אני לא עדין כמוהה:)". 

אני מרגישה קרובה, מסוחררת, כאילו הקרקע מתחתיי רחוקה ממני, מרחפת. הכל כואב לי, אבל הכל מעורפל. אני מסתכלת עלייך במבט מתחנן ובפעם נוספת לפני שהגןף מכריע מעליי, בתחנונים ובכי, מבקשת ממך לגמור, ואתה בחיוך גדול, שמעורר בי פחד וריגוש, וללא התראה מוקדמת תוך כדי שאתה בפה שלי מתחיל לספור. 

10.. 

9..

8.. אני כבר מרגישה אותך פועם בפה שלי

7..

6..

5.. הדגדגן שלי ככ רגיש ועל הקצה, כאילו פיתח אופי מיוסר משל עצמו. 

4..

3..

2.. "מוכנה זונה קטנה שלי?" 

1.

מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי מגע, מאז שאני קטנה.

כשחברה לכיתה רצתה לשחק לי בשיער בשיעור, שיער ארוך ארוך קלוע לצמה די מכוערת, אבל המשחק והמגע בשיער שלי סקרן אותי. 

וכשגיליתי כמה כיף פגישה את הספר, המשחק עם השיער שלי, וההתעסקות בי. 

בזוגיות הראשונה שלי, הפעם הראשונה שנישקו אותי, המגע העדין על השפתיים שלי, הריגוש, יד על המותן שלי מקרבת אותי לגוף חם בפעם הראשונה. זו תחושה שאי אפשר לשכוח, מין תום ראשוני שנעלם. 

סקס ראשון, שתמיד מביך וחדש, אבל אותי ככ ריגש, הרעיד את כל מה שידעתי על עצמי. המגע העדין על העור הסמוק שלי, התחושה של החדירה בפעם הראשונה, כאב מהול בעונג, שממלא את כולי וגורם לגוף שלי להרגיש מוצף לגמרי.

לא אשכח את החוויה החיובית הראשונה שלי מבדסמ, התחושה של חוסר אונים וקיבעון חקוקים לי בנפש ובעור שלי. ידיים מטיילות על גופי הכנוע, הכאוב והסמוק, אני צמאה למגע, כל מגע, גם המלטף וגם המכאיב. הנפש שלי נעה בין הצלפה רועשת לליטוף נעים.

הקשירה הראשונה שלי, החבלים הדוקים סביב החזה שלי, הירכיים שלי, הידיים, מונעים ממני לזוז סנטימטר ממקומי. העונג ששוטף אותי מהתחושה החזקה של מגע חורך בכל גופי, הדם שמאט ומאיץ באותה נשימה.. רק המחשבה על מגע החבל בי עושה לי רטיבות מאין קץ. 

כל סוג מגע מרטיט אותי, מהחזקת ידיים, נעימי ומשחק בשיער ועד תחושת הכאב והעונג שמביאות אותי לקצה גבול היכולת של הנפש והגוף שלי. הצורך במגע לא נגמר, אלא רק מתחלף בכל גילוי חדש של עצמי❤️

יש געגוע שקל להסביר במילים, כזה שהוא ברור וידוע, אדם שנמצא רחוק או שאיננו, שהסיבה היא הגיונית או שלא אבל לא צריך הגיון כדי להרגיש אותו. 

יש געגוע לתחושה ישנה, זיכרון מתוק או פרפר בטן מהעבר, שמעלה בנו חיוך נוסטלגי וגם צביטה קטנה בלב. 

יש געגוע שנמצא במאחורה של הנפש, שצף לפעמים, כמו באירועים וחגים, שמציף אותנו עד כדי כובד הדמעות בעיניים, אבל לא באמת חקוק בנו כל הזמן. 

ומה לגבי געגוע לעצמנו? מה עושים עם געגוע למי שאנחנו? איך מתגברים על פרידה עצמית ועל התחושה שלא נחווה שוב שלנו? איך מעכלים שינוי אישי בלי להתגעגע לכל מה שאתם הישן נתן לכם? 

אני באמת חושבת שהשינוי העצמי שעברתי והחיבור לעצמי מדהימים, נחשפתי לחלקים בי שעושים לי טוב, התקרבתי חזרה לעולם הבדסמ אחרי שנפגעתי, חוויתי והתעצמתי. אבל אני קצת מתגעגעת אליי, אליי של פעם, לתום, ולשקט. לפעמים יש לי תחושה שלא אקבל אותם בחזרה ואני מתגעגעת אליי

עזרו לי ליישב ויכוח חשוב!

האם יש קשר ישיר בין הדרך שבה גבר אוכל המבורגר לדרך שבה יורד לאישה?

אני טוענת שככל שהתיאבון והביס גדול יותר, עם רטבים על הפנים וכל ההצגה, כך גם איכות הירידה, כי בשני המקרים אוכלים עם תיאבון גדול.

מה דעתכם?

הכלוב הביא לנו מתנה היום מנוי במתנה ליום אחד, ומההתרגשות אני לא בטוחה איזו תמונה להעלות לבלוג. אז אני אעלה עבודה שממש אהבתי לבצע, וגם תמונה של הכלב שלי שתהנו ממנו גם

1. לשאול אותי אם אכלתי ושתיתי כמו שצריך היום - התשובה שלי לרוב תהיה לא, וכנראה שלא תעניש על זה אלא תדאג לי. 

2. כשאנחנו מתקלחים ואתה מרכך לי את השיער באדיקות שלא מביישת חופפת מקצועית במספרת בוטיק. 

3. שולח לי סתם תמונה שלך במהלך היום כדי שאוכל להנות ממך ומכמה שאתה יפה לי גם כשרחוק ממני.

4. שולח לי הודעות סתם ככה, כי נזכרת בי, כי אתה רואה אותי בדברים יומיומיים סביבך.

5. מפתיע אותי בדרכים שאתה יודע שאני אוהבת. זה לא משנה מה אפילו, פרחים, הודעה יפה..

6. כשאנחנו אמורים להיפגש או לצאת ואתה אומר לי- אל תדאגי, תגיעי יפה, אני אדאג לשאר.

7. כשאני צריכה אותך כי עבר עליי יום קשה ואתה מבין ורואה אותי גם בלי שאסביר.

8. הזמן שלי חשוב לך יותר ממה שחשוב לי, אתה דואג תמיד שנעשה גם דברים שמרימים לנו ולא רק רואה בי שק חבטות.

9. נותן לי נקודות מבט שמאזנות אותי ומחדדות לי את התודעה והופכות אותי חזקה יותר, לצידך.

10. והכי חשוב כמובן - קורא לי שלך גם בדברים קטנים ושגרתיים, ומזכיר לי שאני שייכת, באמת❤️

מפגש מדהים,לילה מושלם ביחד, שמחה שהוא השולט שלי, אבל יש לי תחושת ריקנות קלה אחרי שהוא הולך.. זה לגיטימי? צריכה חיזוקים קלים

את לבד עם עצמך, בחדר חשוך, ללא קול וללא השתקפות העולם שבחוץ.

את עוצמת עיניים ומפליגה בדמיון, נותנת לעצמך נקודת התחלה נקייה של ריגוש ושכרון חושים. 

יד אחת שלך מונחת לצידך בחלל הריק ששמור רק לו, והשנייה מלטפת בעדינות את הפנים שלך, ואז הצוואר כל הדרך לחזה הזקור והיפה שלך, משם לבטן בעדינות שלא מביישת נוצה, עד לכוס העדין ורטוב שלך, שכבר מתחנן למגע רך וקרוב. 

את מגששת ונוגעת בדגדגן שלך, ספק מלטפת ספק מחפשת את הנקודה המדוייקת שלך, לוקחת את הזמן ומשתהה בליטוף שגורם לך להשתגע מרוב עונג ורטיבות, כאילו הצד היצרי שבך רוצה לטרוף הכל ולגמור כמו שלא גמר מעולם, בעוד הצד הנשלט שבך עוצר ומבקש "לא בלי השולט שלי, העוגן שלי, אני לא יכול". 

התחושות החזקות בשילוב על הדגדגן החם שלך גורמים לך לאיבוד שליטה על עצמך וסוחפים אותך יותר ויותר, את מרגישה את הרגליים שלך נסגרות ללא שליטה לעבר הגמירה החזקה שמחכה לך, ויודעת שהשולט שלך לא מסכים לסגור רגליים, ופותחת אותם בכוח שלא האמנת שיש לך. 

את ממשיכה בסיבובים מהירים יותר, עוצמתיים יותר, -קצת חזקים יותר. את מתקרבת לשיא שלך ויכולה לשמוע אותו לוחש "את קרובה זונה שלי, כל הכבוד לך" ומחייכת חיוך רחב. את מחליטה לעצור כי יודעת שהשולט שלך אוהב לשגע אותך ולמתוח אותך קצת יותר לקצה, לאט ובנחישות, להגביר את הריגוש שלך עד שתתחנני שיקח אותך מעבר לגבולות שלך. 

אז את נרגעת, סוטרת לעצמך בכוס וממשיכה. כולך כבר רטובה, המיטה שלך מרגישה כמה את שלו, אבל את? אפילו לא שמה לב כמה את נוטפת, כמה את חמה ורועדת בשבילו, כמה הגוף שלך שלו גם בלי שיהיה לידך, גם בלי שיידע. 

ואת שוב קרובה, העיניים מתגלגלות, הגוף רוטט, הריגוש ככ חזק ממך, הכל חם ורטוב ואת מרגישה שאת עומדת להתפוצץ מעונג! אבל אסור לך בלעדיו, הגמירות שלך שלו. אז את מתקרבתתתת ועוצרת, כי ככה הוא מסכים, וככה הוא אוהב אותך - מיוחמת, חמה ולא יכולה בלעדיו. 

ואת (או אני) אוהבות אותו בדיוק ככה, שאנחנו שלו גם מרחוק, גם בלי שידע..

אני מעריצה אותך אדוני, תודה שאני שלך, שייכת לך גם כשבלעדייך❤️

אני משחזרת ונוגעת לעצמי ברבדים העמוקים שבלב. 

נזכרת ומעלה בראשי כל תמונה ורגש, כל ניב זכרון שיש בי מאותו הערב, מתחברת לנקודות הכי גבוהות שבי ומתרפקת על העונג.

אני נמשכת לרגעים שבהם הייתי חסרת אונים לרגלייך, חלשה וקטנה מולך אדוני, במקום הכי פגיע שלי. אני נזכרת ביד החמה שלך מלטפת לי את הלחי כשאני כאובה על הברכיים לרגלייך. 

הרמת אותי וליווית אותי למקלחת, נתת לי לנקות אותך, ללטף ולגעת, מודע לרטט שעובר בי בזכות המגע בך, כמה רציתי.

אני חולמת איך הצמדת אותי למיטה, החזקת אותי חזק במקום והפכת את הישבן שלי לכריות הכי אדומות בהיסטוריה, התחושה שאני רכוש שלך, חפץ שלך, גורמת לי להרגיש במקום הכי נכון לי. 

אני כל הזמן משחזרת את הידיים שלך עוברות על הדגדגן שלי, מלמעלה למטה והלוך ושוב, מרגיש אותי נפוחה, רטובה ובוערת, משתוקקת למגע התקיף והמדוייק שלך. ויותר מהכל, מחכה להרגשה שלי, מתכווצת במלוא העוצמה על הזין שלך מעונג צרוף.