פורים , החג שבו אנו לובשים מסכות,
לפעמים דווקא התחפושת חושפת אותנו יותר מאשר מסתירה. עבורי ב-BDSM, משחקי זהות, שליטה והתמסרות הם סוג של תחפושת חיה ללבוש דמות אחרת ולגלות אמת עמוקה על עצמי. אך האם היא באמת אחרת? או שאולי היא בדיוק אני האמיתי וה״חיים האמיתיים״ הם לכאורה הדמות?
אנחנו גדלים על הרעיון שתחפושת היא משהו שמסתיר אותנו. שאם אני עוטה על עצמי דמות אחרת, זה אומר שאני בורחת מהעצמי האמיתי שלי אבל ההפך הוא הנכון
נוכחתי לדעת שבעולם ה-BDSM, התחפושת היא לפעמים הדרך הכי כנה להיות מי שאנחנו באמת. יש משהו משחרר בללבוש מסכה, דווקא כי היא מאפשרת לנו להגיד דברים שלא העזנו לומר. היא נותנת לגיטימציה לרגשות שביומיום דוחקים הצידה. היא מאפשרת לנו לשחק בכנות ובקלילות.
לפעמים, בתוך התחפושת, אנחנו סוף סוף מרגישים בבית!
אולי השאלה היא לא איזו מסכה אני לובשת, אלא איזו אמת אני סוף סוף מרשה לעצמי לחשוף?!?