הרגע שאחרי
העור עדיין חשמל, פעימות הלב עוד רוקדות בטירוף, הנשימה מחפשת את דרכה אל הקצב הרגיל, הגוף כמו מרחף בין עולמות, בין הסערה לשקט שאחריה….
ואז בבת אחת, הידיים שמקיפות, רכות ,חום, מבט שמבקש לוודא: את כאן? אתה איתי?
אנחנו!!
עבורי אפטר קייר הוא הנשימה שאחרי הצלילה, הוא העור שמתחנן שיגעו בו לא מתוך תשוקה בוערת אלא מתוך נוכחות, הוא היד שמחזירה אותך אל הקרקע בעדינות שלא תמיד ידעת לבקש.
אבל מה קורה כשהוא חסר?
כשהסערה נגמרת ופתאום בדידות משתלטת על הרעש הפנימי, מתחרה בה מי צועקת חזק יותר.
כשהעור צורח מגע, אבל הוא או היא כבר במקום אחר
כשהגוף יודע שעבר חוויה עוצמתית, אבל אין מי שיאסוף את הרסיסים ויחזיר אותם למקום.
אפטר קייר הוא לא בונוס. הוא לא “תוספת נחמדה”.
הוא החוט שמחבר בין החוויה לבין התחושה שהיא הייתה שלמה!
הוא ההבדל בין סשן שנגמר בסיפוק, לבין אחד שמשאיר אחריו חלל.
ואולי…רק אולי, הוא לא קשור רק ל-BDSM.
אולי כולנו זקוקים לאפטר קייר, גם אחרי שיחות נפש עמוקות, אחרי בכי, אחרי אהבה סוחפת.
אולי כולנו רוצים לדעת שלא משנה כמה גבוה עלינו
מישהו יהיה שם לתפוס אותנו כשננחת♥️