החופש לחפש

הרגע הזה בשבוע 

כששבת נכנסת ואני מול הנרות

לוחשת ברכה חרישית.

יש בו שקט מיוחד. קול דממה אחר וייחודי.

פתאום הכל נהיה אחד

יש משהו ברגעים כאלו

ששווה ללכוד אותם

תנו לי לספר לכם על הרגע הזה:

הרגע הזה.

הרגע שבו העולם עוצר.

האוויר סמיך כמו תפילה, לפני כל נדרי,

המבט שקט כמו נר רוקד, מרצד.

הידיים מונחות, לא תובעות דבר,רק מחכות.

משהו קורה כאן, והוא יותר חזק מהמילים.

זה זורק אותי ישר לרגע אחר.

מרגישים את זה?

את ההבטחה הלא נאמרת, שנכתבת בעור ולא בדיו.

מילים שנלחשות כמו תפילה 

קדושה שמתחילה בדיוק במקום שבו מתרחשת התמסרות, הכנעה, ריפוי, תשוקה.

ואז ידיעה

אפשר להיות שייכת למשהו גדול יותר ועדיין להישאר חופשייה!

לחוש אלוקות עוטפת אותי, נוכחת, מרגיעה.

כשאני עומדת בדיוק כאן , בין הנרות לרגע ההוא,

אני יודעת

הקדושה מעולם לא הייתה רחוקה. היא תמיד הייתה כאן

בתוכי.