סילואט של אישה
כמעט צל, כמעט סוד.
אין לה פנים, אבל יש לה נוכחות.
היא יכולה להיות כל אישה, אבל היא אחת ויחידה.
עולם פנימי שגועש מתחת לקווים החלקים,
החופש לחפש בלי שיגדירו, בלי שישפטו.
היא לא צריכה עיניים כדי לראות, לא צריכה שפתיים כדי לדבר
הסיפור שלה מסופר בגוף, בתנועה, בקימורים, בהיעדר הפרטים שמאפשר לכל אחת למצוא בה את עצמה.
אולי זו אישה שמביטה על העולם מתוך הצללים שלה,
אולי זו אישה שיוצאת לאור בדיוק כך: חידתית, מסקרנת, תמיד בתנועה.
כתיבה, שליטה, חופש, זהות-הכול מתקיים בה, גם בלי שתראה את פניה.
מי היא?
מי אני?
ומי מביט בי עכשיו