החופש לחפש

מתנזר מקלדת​(שולט) - לכלוא את הנצח בדקה

Natilove​(מתחלפת) - אתה חושב שניתן לכלוא את הנצח בדקה?
או פשוט להתחיל לאסוף רגעים כאלו ולנצור אותם?

masoul -

לחלקנו לא היתה איזו הארה כזו.
איזה רגע מכונן כזה.
עבור חלקנו זה תמיד היה שם, זה עבר גלגולים והתפתח כמו שמיניות של בן 14 מתפתחת למיניות של בן 24 ומשם למיניות של בן 34 וכו'.
אבל בבסיס, זה תמיד היה שם, כמו שמיניות של בן 14 שם, בלי שאלות בלי תובנות בלי עמקות. זה פשוט שם וזהו.

וכל זה לא סותר ניואנסים, כל זה לא סותר רגעים שאתה אומר ואווו, פה הייתי רוצה להשאר לנצח, ואוו, את זה אני מרגיש כל כך עמוק.
וכו'.

הרבה אני קורא כאן בכלוב על כאלו שהיה להם גילוי, או שמחכים לגילוי, חשוב לי להגיד, לחלקנו לא היה גילוי, זה תמיד היה שם.

Natilove​(מתחלפת) - אני מסכימה שזה תמיד שם אבל עדיין כשאנחנו מקדשים משהו, מעלים אותו למודעות , החוויה היא אחרת.
זה לא בהכרח גילוי של דבר שלא היה
אלא לקחת דבר נוכח ולהתבונן עליו ובתוכו קצת אחרת

masoul -
אוקיי.
אם אני צריך לחדד את זה לעצמי,
את שואלת על רגע מכונן גם של משהו שתמיד שם, אבל הרגע הזה שבו ההכרה מתעוררת, שזה שם, שזה גיים ציינג'ר.
שזה משהו שמגדיר אותך.
את כותבת כך:
"רגע אחד קטן , אלפית שניה, שבו גילית שאתה עבד נרצע"

אני יכול לחשוב על רגע כזה, של הכרה, של אני לא רוצה שזה יהיה נוכח,
אבל זה נוכח בכל זאת, כי זה כל כך גדול ונוכח. אני מניח שיש יותר מאחד, אבל אחד קופץ לי לתודעה.
וזה סיפור ארוך מידי, שלא נכנס לתגובה לפוסט נהדר בבלוג (:

בעצם, אני יכול לחשוב על עוד רגע כזה.

Natilove​(מתחלפת) - מקסים! לכבוד הוא לי לראות את החידוד הזה קורה מול עיני (:
בטוחה שאלו רגעים קסומים שנצרבו בך בעוצמה.

שפתיים​(נשלט) - חשיבה מאד מעניינת
כן היו לי רגעים מיוחדים כאלו שארצה לנצור אותם לעד
בסוםו של דבר החיים דינמיים מאד ורגעים כאלו מעטים כדאי ממש לשמור עליהם בזכרון חי ולהתענג עליהם ולשאוף לעוד רגעי חסד שכאלו

Natilove​(מתחלפת) - כל רגע כזה הוא עולם שלם