החופש לחפש

4 לפנות בוקר, שבת , ערב חג, יום ההולדת שלי. 47!

כמה סמלים מתנגנים כאן יחד- מנוחה, יציאה מעבדות לחירות, לידה מחודשת. 

לא חלמתי חלום גדול מדי, לא קפאתי מקור, פשוט יקיצה פנימית.

אני מתעוררת, לא רק פיזית. משהו בתוכי רוצה להיאמר.

עוד שנה עברה.

עוד ניסיון. עוד שערות לבנות שהצטרפו.

עוד תזכורת קטנה של החיים שאמרה לי – ״תתעוררי, את לא בשליטה, והיופי הוא שגם לא צריכה להיות״ 

אני נזכרת בכמה בכיתי השנה.

בכמה צחקתי.

בכמה נגעתי בעצמי – לא רק בידיים, אלא בנפש , בלב, בפצע.

בכמה בחרתי להישאר, גם כשלא היה לי כוח.

וכמה לא התחרטתי על אף אחת מהבחירות האלה, גם אם כאבו.

אני בת 47.

או אולי בת רגע.

והגוף שלי – הוא כבר לא ילדה.

אבל הוא רעב.

הוא חי.

הוא למד איך מבקשים, ואיך לא מתנצלים על תשוקה, על פחד, על עונג.

אני לא יודעת מה תביא איתה השנה הקרובה.

אני רק יודעת – אני נכנסת אליה ערומה. לא רק בגוף. בנפש.

פתוחה.

עם כל הסימנים.

ועם לב שלא מפסיק לבעור.