שובי אליי, כתיבה
שובי אליי, מילה.
התגעגעתי אלייך
טיילנו, בילינו, זמן איכות נפלא.
הגוף שלי לא היה לבד
היו בו מגע, חיבוק, חום, חדירה.
הייתה אהבה, היה מין, היה “אנחנו”.
אבל לא הייתי אני עם עצמי.
לא גלשתי לתוך הפינות האפלות שבי, לא חפרתי באצבעות דמיוניות בתוך הראש והלב,
לא ליקקתי את הפנטזיות שלי כמו ממתק אסור מתחת לשולחן.
לא נגעתי בעצמי כבר כמה לילות
לא הידיים שלי, אלא המחשבה.
לא הגוף שלי, אלא הדמיון שלי.
לא הכוס שלי, אלא הסטייה המועדפת שלי, הסיפור שלא סופר.
והכתיבה הזו… היא היד שהייתה חסרה.
היא מלטפת אותי מבפנים.
פותחת לי את הרגליים דרך המילים.
מחזירה אותי לעצמי.
אז כן, היה סקס
אבל היה חסר לי הסקס הכי עמוק שיש – זה שכותבים אותו.
הזיון המילולי הזה.
הקינק שהלב רוצה לכתוב והגוף רוצה להרגיש.
ואת, כתיבה שלי, שוב לוחשת לי:
תכתבי. תתפשטי. תני לי להרטיב אותך מבפנים החוצה.