עלילות אילונה

אולי אני לא באמת צריכה את כל הרגש הזה.
לא את הדרמות, לא את האהבה הגדולה, לא את התשוקה ששורפת.
אולי אני בכלל לא נשלטת.
אולי אני פשוט צריכה מישהו קטן, עדין, נשלט שיראה אותי ויספק את מה שאני צריכה.
אולי מיהרתי להיכנס לקשר.
אולי אני לא באמת יודעת איך להיות טובה בקשר כזה.
אולי עדיף לי להיות לבד.

שהוא לא איתי.

הגעגוע משגע אותי.
אני מתגעגעת למגע שלו.
זה חזק ממני.
אני מתעצבנת מכל דבר קטן.
אני מרגישה מבולבלת, עצובה, חסרת שקט.

אני פשוט מרגישה רע.
וזה לא עוזב.

ואני לא רוצה את המחשבות האלו בראש שלי.
למה הן שם בכלל?
למה כל פעם כשיש לי משהו טוב, אני חייבת לחפש מה לא טוב בו?

הייתי ילדה רעה הסופ"ש הזה ממש רעה.

מגיע לי עונש, ואני עדיין לא יודעת מה הוא הולך לעשות לי.
יום חמישי הייתי קצת בלי מצב רוח, אז כמו כל אישה שמחפשת על מה לריב.

מצאתי.

לא גאה בזה. שונאת את החלק הזה בי, זה שמתחיל לאכול סרטים על כלום.

לא נפגשנו. הייתי לבד בבית. מבייצת. חרמנית. קצת עצבנית בלי סיבה נראית לעין.
אז גמרתי. פעמיים.
כמובן בלי אישור.
כמובן שלא סיפרתי לו מילה.

שישי הגיע. התכוננתי לשנ״צ, עדיין מבייצת, ועדיין חרמנית ברמות.
התחלתי לצלם לו סרטון, וכשהרגשתי כמה אני רטובה, זה פשוט שיגע אותי.
נגעתי בעצמי. עשיתי ביד.
וגמרתי. שוב.
גם בשישי לא נפגשנו.

שבת.
הוא מגיע בערב, ואני מתכוננת.

כתבתי לו: ״המיכל זרע שלך הכין את התחת לשימוש היום אדוני״.

סיימתי לנקות את הבית, נכנסתי למקלחת, ואחרי זה שכבתי ערומה על הספה. רטובה.
היד שלי פשוט החליקה לשם בלי לשים לב...
וגמרתי. בגניחות. בהנאה.

אבל אחת לא הספיקה לזונה החרמנית שבי.
הדלקתי פורנו, הכוס שלי פעם ובער.
הלכתי להביא את הצעצוע.
עוד גמירה.
חמישית בסופ״ש.
כולן ללא אישור.
שמרתי את זה בסוד, טוב טוב.

בערב כשהוא הגיע, רק רציתי שיזיין אותי.
לא יכולתי לספר לו מיד פחדתי שהוא לא ישתמש בי.
לא הייתי מוכנה לוותר על הזין שלו בתוכי.
אז שתקתי.
הוא הצליף בי, קשר אותי, זיין אותי.
גמרתי איתו עוד פעמיים.
סה״כ שבע גמירות בסופ״ש.

אחר כך ישבנו בסלון.
הוא סיפר לי שהיה חרמן עליי כל הסופ״ש ושמר הכל בשבילי, בשביל המיכל זרע שלו.
ושם נשברתי. סיפרתי לו הכל.

ועכשיו?
עכשיו אני מחכה לעונש שלי.
לא יודעת מה הוא יחליט.
לא יודעת מתי.
וההמתנה הזאת פשוט הורגת אותי.
העונש שלי יגיע. על כל שבע הגמירות.
ככה הוא החליט.

ערב אני מחכה לך כמו תמיד בתנוחת המבל.

כל פעם שהדלת נפתחת ואתה נכנס, אני מרגישה איך אתה מסתכל עליי, בוחן אותי, את הרכוש שלך. אני מורידה לך את הנעליים, שמה לך נעלי בית חלק מהטקס שאני כל כך אוהבת.

אני תמיד שמה משהו חמוד או מגרה הפעם סט עם סוניק. אתה מתיישב לשולחן, אני מתחילה לחמם לך אוכל .

"אבל לא חם מדי". אתה אומר.

"יש לך עוד בקשות אדוני"? 

מגישה לך את הצלחת והולכת לעשות כלים.

כשאני מסיימת, אתה אומר לי: "לסלון. קחי כרית. תעמדי על ארבע".

אני לא יודעת מה התוכניות שלך, אבל אני מצייתת. ואז אני שומעת אותך מתקרב ומבינה שאתה הולך להשתמש בי בדרך שעוד לא חוויתי.

אתה מכוון אותי לעמוד כמו שולחן נוח. מניח עליי את הצלחת ועוברת בי צמרמורת. אני אוהבת את זה.

כשאתה מסיים לאכול, אתה מביא מאפרה, מניח אותה עליי, יושב, מעשן ומלטף אותי.

אחר כך אתה מניח את הרגליים שלך עליי ואני הופכת למשענת שלך.

לא זזה מילימטר, נושמת בעדינות, מרגישה את הרגל שלך נוגעת בי, מלטפת לי את הכוס בעדינות. הכוס שלי מתכווץ ונוזל.

אני אוהבת לשרת את אדוני כל כך.

הייתי ילדה טובה אז מגיע לי פרס. אתה מרים אותי, מחבק, אומר לי להוריד לך את התחתונים. הזין שלך כבר עומד. אני מלקקת את הביצים, מלקקת את הזין בעדינות, מתענגת.

מכניסה אותו לפה, מוצצת. אתה מרים אותי, הופך אותי על ארבע, מכניס את הכיפה בעדינות ושואל:
"להכניס?"
"כן אדוני, בבקשה..."

אתה חודר עמוק, חזק. מזיין אותי בדוגי, תופס במותן, כל נשימה שלך מטריפה אותי.
אחר כך אתה מסובב אותי ואני מקבלת את הזין שלך בפה, בולעת את כל הזרע. כל טיפה.

אני המיכל זרע שלך .

הזרע שלך שייך לי, לפה שלי, לכוס שלי, לתחת שלי.
תודה אדוני .

האישה שלו .