עלילות אילונה

מרגע הראשון אני יודעת.

עוד לפני שנגע בי.
עוד לפני שדיבר.
רק מבט אחד שלו – ואני יודעת.

יש בו משהו שאי אפשר להסביר במילים.
העיניים שלו שקטות אבל חודרות.
רכות אבל דורשות.
כשהוא מסתכל עליי, אין לי סיכוי להסתתר.
כל קליפה מתקלפת, כל מסכה נמסה.
אני רק אני – קטנה, חשופה, רוצה.

מרגע הראשון אני יודעת – אני שייכת לו.
לא בגלל שהוא הכריח.
בגלל שהוא פשוט… יודע.
המגע שלו – אפילו הכי קטן – שולח צמרמורת לכל הגוף שלי.
הוא יכול ללטף אותי בקצה הציפורן – ואני אתחנן לכרוע לרגליו.

ויש בו טוב.
הטוב הזה שמחבק גם כשאין חיבוק.
שנותן לי גבולות – לא כדי להכאיב, אלא כדי להחזיק אותי שלא אפול.
שמלמד אותי כמה יופי יש בכניעה אמיתית.
כשאני כנועה לו – אני לא מאבדת את עצמי. אני מוצאת אותה.

מרגע הראשון אני יודעת –
אני לא רוצה לברוח.
אני רק רוצה לרצות.
לא כי הוא מצפה – אלא כי אני צריכה את זה.
כי אין בעולם תחושה שלמה יותר, מרפאת יותר, מאשר להיות שלו.