למה אני כל כך אוהבת אותך? זו לא שאלה שאני באמת יודעת לענות עליה. אני פשוט מרגישה את זה. עמוק. כל הזמן. כמו זרם מתחת לעור שלי, כמו חוט בלתי נראה שקושר אותי אליך.
כל פעם שאתה מסתכל עליי הלב שלי קופץ. כל פעם שאתה מדבר אליי הגוף שלי נרעד. אפילו סתם שתיקה שלך עם מבט אחד זה מספיק לי כדי להרגיש שאני כלום בלעדיך.
ויחד עם זאת הכול כשאתה איתי.
למה אני מתגעגעת אליך ככה? כי אתה לא רק הגבר שלי האדון שלי. אתה ההגיון שלי. אתה הסיבה שאני נושמת רגוע. הגוף שלי מתגעגע אליך לא פחות מהלב. מתגעגע לידיים שלך עליי, למילים שלך באוזן, לרגעים שאתה מחזיק אותי חזק ואני יודעת אני בטוחה. אני שייכת.
אני מתגעגעת אפילו לרגעים הקטנים כשהברך שלי נוגעת בשלך בלי כוונה, כשהיד שלך מלטפת לי את השיער בלי להגיד מילה, כשהעיניים שלך מסתכלות עליי כאילו הן קוראות אותי יותר טוב ממני.
אני לא מפסיקה לחשוב עליך. לא משנה מה אני עושה אתה איתי. במחשבות. בזיכרונות. בפנטזיות. כל מגע הכי קטן מזכיר לי אותך. כל גירוי הכי קטן מדליק בי אותך.
אני אוהבת את הגוף שלך. כל חלק. את השפתיים שלך אני חולמת עליהן. את הידיים שלך אני מרגישה אותן גם כשאתה רחוק. את הגב שלך, הרגליים, הזרועות, אפילו הדרך שאתה נושם הכול בתוכי. כאילו חרוט בי.
אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי אף אחד. אתה יודע מה אני צריכה לפני שאני מבקשת. אתה יודע איך לגעת בי פיזית, רגשית, עמוק. אתה יודע איך להכאיב לי בדיוק כמו שאני אוהבת, וללטף אותי בדיוק כשאני צריכה.
אני שלך. בלב, בגוף, בנפש. ואני לא רוצה אחרת. לא עכשיו. לא מחר. לא בכלל.
לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.
