יש דברים מהילדות שלא באמת עוזבים אותך.
הם פשוט משנים צורה, נכנסים לחיים שלך בדרכים אחרות, לפעמים בלי שתשימי לב.
גדלתי בבית שבו לא היה שקט.
אמא שלי הייתה מביאה גברים הביתה, ואני הייתי שומעת הכול מהחדר השני.
קולות שילדה לא אמורה לשמוע.
צעקות, השפלות, כאב.
לא היה שם אהבה. רק צורך, רק ריקנות שמנסה להתמלא.
אחי היה קטן מדי להבין.
אני לא.
אף פעם לא קיבלתי אהבה מאמא,
לא חיבוק,
לא חום,
אבא בכלל לא היה בתמונה.
ומשם, בלי שמישהו לימד אותי אחרת, הבנתי משהו אחד,
שאהבה מקבלים דרך גברים.
דרך מגע.
דרך להרגיש שמישהו רוצה אותך.
בגיל 15 כבר חיפשתי את זה.
לא כי רציתי באמת, אלא כי הייתי צריכה להרגיש שייכת, נאהבת, רצויה.
שנים עברו.
ניסיתי לבנות חיים אחרים, להיות שונה ממנה.
אבל באיזשהו שלב, מצאתי את עצמי בדיוק שם,
צועקת, משפילה, מרחיקה.
עם הגרוש שלי הפכנו לשותפים,
לא זוג,
לא אהבה,
אפילו לא תשוקה,
וחייתי בתוך גוף שלא אהבתי, בתוך חיים שלא הרגשתי בהם.
מצאתי נחמה באוכל, כי שום דבר אחר לא מילא את הריק.
עד שהחלטתי לעצור.
לקחת את עצמי בידיים.
לא בשביל גבר, בשבילי.
רזיתי.
התחלתי להרגיש שוב.
להסתכל במראה ולא לשנוא את מי שמסתכלת חזרה.
ואז גם הבנתי את האמת,
אנחנו פשוט לא מתאימים.
והוא, עם כל הכאב, בן אדם זהב שמגיע לו אהבה אמיתית.
עזבתי.
ואז הגיע שלב אחר.
של חיפוש,
של התנסות,
של להבין את עצמי דרך אנשים אחרים.
הכרתי הרבה גברים.
יותר מדי אולי.
אבל כל אחד מהם היה עוד ניסיון להבין מה אני באמת מחפשת.
שם הבנתי משהו שלא העזתי להגיד בקול לפני,
אני אוהבת מיניות,
אוהבת מגע,
אוהבת תשוקה,
אוהבת להרגיש חיה.
אבל גם הבנתי שזה לא רק זה.
זה לא רק הגוף, זה הרגש שמסתתר מאחוריו.
הצורך להרגיש שמישהו רואה אותי באמת.
חזרתי גם לעולם ה־BDSM, למקום של נשלטת.
כי היה בי רצון עמוק לשחרר שליטה,
לתת למישהו אחר להחזיק אותי חזק, לא רק פיזית, אלא גם רגשית.
שמישהו יהיה שם, יציב, ברור, כזה שלא מתערער.
אבל עם הזמן הבנתי שגם שם לא תמיד יש אמת.
שמאחורי משחקי כוח, הרבה פעמים יש אותם אנשים, אותם חוסרים.
וגם ה“גבר החזק” שדמיינתי הוא לא תמיד קיים כמו שחשבתי.
והיום אני במקום אחר.
יותר מודעת. יותר כנה עם עצמי.
המיניות עדיין חלק ענק ממני,
אני לא מתביישת בזה יותר.
זה צורך, זה רצון, זה חלק ממי שאני.
אבל היום אני גם יודעת,
אני לא חיפשתי רק תשוקה רגעית.
אני חיפשתי מישהו שיישאר גם כשהריגוש נרגע.
מישהו שידע לגעת בי גם בלי לגעת.
והאמת?
מצאתי מישהו כזה.
שכשאני איתו, זה לא רק הגוף שנדלק,
זה הלב.
ואולי בפעם הראשונה בחיים שלי,
זה מרגיש אמיתי.