האורות מהבהבים בקצב, צבעים מתחלפים,
אנשים סביבנו צוחקים, זזים, נסחפים, כל אחד בתוך העולם שלו.
ואנחנו בתוך עולם משלנו.
עמדנו שם בלב הרחבה,
המוזיקה דחפה אותנו אחד לשנייה, והוא משך אותי אליו, צמוד.
הידיים שלו עליי, מחזיקות אותי קצת יותר חזק.
ואני פשוט נמסה לתוך המגע הזה.
רקדנו בקצב שלנו, לא של הדיג’יי, לא של הקהל, רק שלנו.
הגוף שלי זז איתו באופן טבעי, כאילו אנחנו מכירים את התנועה הזו מאז ומתמיד.
העיניים שלנו נפגשות שוב ושוב, מבט עמוק, שקט, כזה שאומר הכל בלי מילה.
מסביב רעש, אורות, אנשים, תנועה בלי סוף.
בתוכנו שקט, תשוקה, אהבה שמרגישים בכל נשימה.
יכולתי להרגיש את החום שלו, את הריח שלו מתערבב עם האוויר של המסיבה,
את הדרך שהוא מסתכל עליי כאילו אני היחידה בעולם.
זה היה רגע שלא רציתי שיגמר…
רגע שבו הכל היה מדויק, המוזיקה, האנרגיה, הוא ואני.
ואנחנו פשוט לאבי דאבי בלי סוף… בתוך כל הטירוף הזה, הכי אמיתיים שיש.
שלו 💜