אני וחבר ברכבת הקלה
חוזרים מהעיר, היה לא משהו האמת
באוזניות קנדריק מדבר שפה לא ממש מובנת:
לידינו יושבת חמודה עם שיער אדום
מטופחת חצאית מיני עור עם מגפיים תואמים
עיניים יפות שתקועות באייפון
הוא מתקרב אליי נבוך
אני קולט אותו שהוא בעניין
מסנן לו עם העיניים אליה
הוא מרצין ומסמן לי לא עם הראש
אני מכיר אותו קצת..
מספיק כדי לדעת שהוא צריך דחיפה קלה
"למה שלא תדבר איתה" אני שואל
"לא אחי, לא מתאים.." הוא עונה ומתבחבש מולי
"נו באמת מה יכול לקרות אנחנו עוד מעט יורדים.."
"לא אחי זה לא המקום לדבר"
אני נוחר בזלזול מחייך ועם אותו חיוך פונה אליה
מזהה שהיא עם אוזניות ומחליף לחיוך הכי טוב שלי
"היי, אפשר כמה מילים איתך?"
היא מחייכת כי זה מדבק והיא מותק..
" כן בטח.. "
"חבר שלי פה חושב שאת ממש חמודה והוא מתבייש"
היא במבט מבולבל מסתכלת עליו
"אבל הוא עומד פה לידך מה מתבייש"
החבר מסתובב במבט נבוך ומחייך בהתנצלות
"הוא ממש פדחן"
"...."
הוא מתקרב אליה..
כבר לא הקשבתי,
החזרתי את האוזניה ועכשיו צופה בהם צוחקים והיא מראה לו את הקעקועים.. נראה לי החליפו מספרים או אינסטגרם..
שניה לפני שאנחנו יורדים אני פונה אליהם
"האמת שאין לי כוח אליו כל הזמן אני מתווך לו אנשים.."
היא מחייכת חיוך ממש חמוד
"אתה אחלה ווינג מן.."
"תראי אני חייב שזה ייפסק הוא יושב לי על הכתף..אני מקווה שלקחת ממנו את המספר?"
היא צוחקת במבוכה "החלפנו אינסטגרם"
אני מחייך ומחזיר את האוזניה
בינתיים התחלף השיר וזה מתאים יותר לסיום הפוסט