הגיע בוקר, היה לילה רע. היא נעלבה ממנו נורא. ניתקה את עצמה בנימוס, אמרה שהולכת לישון וסגרה את הטלפון. אפילו לא אוננה כדי להירדם. תנוחת עובר, עיניים עצומות. חלום אחד לא עבר בה.
היא קמה וידה ישר לטלפון. כבר חודשיים שהוא מעיר אותה כל בוקר, מוקדם ככ. היא תמיד השתיקה טלפון בלילה ואיתו הטלפון תמיד ער, זמין.
מחכה לה הודעה-
״אולי מתמיד, יש בך חשד בטוהר הכוונה שלי כלפיך. אולי זה משהו שאני עושה, אולי זו את שמפחדת.
אני אדם לוגי והדרך שאני הולך בה איתך אין בה שום הגיון או מטרה. דרך נקייה של הלב, ואפילו את הזין חיברת לי ללב.
בשדה הזה שבו אנו הולכים תלמים מספר. באחד מהם את צריכה שאשתמש בך, שאפרוק את התשוקות שלי בך, את צריכה לתת ואני צריך לקחת.
בתלם הזה, שהוא רק תלם אחד בשדה, נאמר המשפט ״אשתמש בך בכל דרך וצורה״. בתלם שמימין ארצה להחזיק את ידך, בתלם שמשמאל לשאול מלא שאלות.
והשדה כולו שדה נקי ויפהפה ללכת בו לאיבוד. ואולי באתי כי אני זמן רב בשדות חומריים-מזוייפים, שדות בהם כלים (אינטרסים) כבדים, שדות שמי שנופל בהם נדרס. ואת כל כך אחרת.
הלוואי והית מאמינה.״
הגוף שלה נזעק, למה הוא חושב שאני צריכה שישתמש בי?? הוא החליט החלטה והלביש עליה בגדים שלא שייכים לה. זה עיצבן אותה ככ. אבל שאר המילים שלו בהודעה ליטפו לה את הגב והעצבים. גברים מאז ומתמיד ניסו לאלף בה משהו, מעולם לא הבינה למה. אולי זה משהו באיך שהחזיקה את עצמה מול העולם, עיניים רושפות חוזק וגוף שלא מפחד לא להיות קונצנזוס.
זוחלת לה לגוף מחילה ומעט געגוע. היא יודעת שהיא אחרת. מכירה את המחירים שזה עולה לה וזה שהוא רואה לה את השונות ולא נבהל ואפילו רוצה אותה בגלל זה, מוריד לה חתיכה מהעור הקשה שגידלה.
״בוקר טוב״- היא שולחת לו הודעה
״את שלי?״- חוזרת ממנו הודעה
״שלך״- מדמיינת אותם בשדה שתיאר והוא מחזיק אותה כמו שמחזיקים אשה אהובה שלא דחוף להשתמש בה או לאלף. רוצה ככ להיות תלם אחד.