היא לא מסתדרת עם משפטים עגולים.
מילים מצוחצחות מדי גורמות לה לאבד שיווי משקל.
לפעמים היא נרדמת לצלילי רדיו פתוח,
מאפשרת להרהורים של אחרים לחדור אל תוך החלומות.
***
הוא שונא את החורף.
מתכסה בשתי שמיכות פוך והולך עם מעיל גם במקומות סגורים.
בימי הולדת הוא הראשון להתקשר.
***
היא אומרת: "ככה, זה איך שאני יודעת להיות".
הוא אומר: "תנסי אחרת"
***
תמיד ניסה לשנות בה את הפגמים. והיא חשבה: "מילא, אני פגומה, שיתקן".
והיא לא מסתדרת עם דברים שמשתנים במרחב
הוא אוהב ים. איך כל גל מסדר גל אחר מסדר גל. אחר.
ושניהם אוהבים ניל יאנג ושוקולד מריר מריר
***
בלילה לפני שהוא סוגר את החלון שפתחה, לקרר את החדר, הוא מסתכל עליה קרוב קרוב על הנקבוביות והגבות המפוזרות. מרגיש איך זוחלת במעמקי הבטן חמלה פשוטה ולידה הפחד.
נזכר במילים שלה לפני שנרדמה: "נדמה לי, לפעמים, שבשירים שלי אני כותבת את העתיד".
והוא כבר מבין הוא לא מבין.
לא את השירים שלה, לא את הפגמים, אבל לעור שלה יש ריח של ענבים וחצץ וזה נעים לו באף.