״אני רוצה חדר ריק״- הוא אומר לה שניה אחרי שגמר. לדברים יש זמן. וזמן הוא חשוב.
הוא לימד אותה על חשיבות של משך. היא בכלל לא הבינה את המשמעות של להישאר בקשר שהיה לה עם פטר ככ הרבה שנים. זה היה חלק מה דנ״א שלה. ככ ברור, ככ תקף, שהאטומים שבגופה כבר זיהו את פטר לפניה. הרטיבות בגופה הייתה שייכת רק לו. ממש הייתה לה רטיבות ספציפית שהופקה רק כאשר הוא היה נוקש על גופה. בכלל לא ידעה שיש אופציה, שלזמן הזה שנתנה לפטר, יש משמעות אמיתית. שזה מאפשר לדברים להשתנות ולא לטובה. היא פשוט הייתה.
וכשג׳יימס אומר לה- ״אני רוצה חדר ריק״- שניה אחרי שגומר היא מבינה דברים לעומקם.
״חדר ריק״ נולד בפריז.
“יש מצב שהייתי מבקש ממך בשבוע הראשון שלנו יחד, לפנות מהחדר שלך את הכל. אני רוצה להיות רק את ואני והרצפה. אני אדאג לחמם אותך. אני אהיה לך לכרית. את לא צריכה כלום. כל הזיונים יהיו בהתחלה רק על הרצפה. אשמור על הברכיים שלך, אני לא רוצה שום נוחות, רק תחושות חדות. והמקום היחיד בחדר שממנו אני רוצה לקבל רכות הוא הגוף שלך.
את
אני
רצפה
בלי כלום.
אולי רק עט או טוש. ארצה לכתוב עליך.״
״מה היית כותב, דבר ראשון?״
״שלא יגמר״
״ג’יימס״- היא בולעת רוק, כמעט מחסירה נשימה. האצבע שלה עושה סיבובים על פטמת ימין בקצב המילים שלו.
״זה אולי נשמע לך פשוט, אבל זה ממש קשה. רק שירותים ישחררו אותך ממני.
שבוע שלם בלי כלום.״
״ושמיכה?״
״לא.
אני אחמם אותך. אני אשכב עבורך על הרצפה ואת תרדמי עלי״
״תצטרך לעטוף אותי מלא״
״אעטוף. ואזיין אותך מלא עוד יותר.
למעשה לא יהיה לך שום מפלט מהרצפה, אלא לעלות עלי.״
מאז הפנטזיה הזאת כיכבה בככ הרבה דיבורים ביניהם, שהפכה לשם קוד. לתשוקה, לטוטאליות, לאינטימיות של אנשים שחשפו עצמם בעירום פנימי מדויק ומספיקות רק צמד מילים כדי להבין בדיוק.
הוא רוצה אותה, שניה אחרי שגמר, כאילו יש שם לולאה שלא ניתקת לשניה, מזינה את עצמה, מחדירה עונג וידע ולרגעים אפילו נחמה. אי אפשר לא להתמכר לזה וכמה שהוא חד, ברגעים איתה, הכל נושל ממנו והופך רנטגני. אפילו המילים שלרוב מדויקות עד אימה, מתרחבות ותופסות מקום.
״אני רוצה איתך חדר ריק״- הוא אומר. וזה פשוט כמו לומר אהבה.