פטר היה אוסף אכזבות, כמו אגרן עיתונים. כל הנשים שלא תהינה לו, העבודות שכבר לא יזהר בהן, השמחה שלא ירגיש. אבל נולה היתה האכזבה הגדולה מכולן. הוא החזיק בה מגיל ככ צעיר אבל היא תמיד הצליחה לחמוק. הוא לא הרפה. זבוב שחייבים ללכוד. נולה לא רצתה שישחרר ממנה אבל מעולם לא הראתה לו.
בפעם הראשונה שג׳יימס שומע על פטר הוא מזדעזע ומקנא אבל בעיקר גדלה אצלו אובססיה אל האיש הזה שלא מכיר, אבל מבין מיד שיש פה סיפור אחר. שהוא סיבה ותוצאה. שהוא זה שאיפשר את נולה, עיצב אותה. ברור לו שדרכו יבין עליה את הדברים שהיא לא מגלה לאיש. כמעט לא לעצמה.
הוא מבקש ממנה באחת מהשיחות שלהם לדמיין שהיא עכשיו עם פטר, מקשיב לה טוב טוב כשהיא נוגעת בעצמה איך האנחות נהייות חדות כמו של חיה. היא מספרת לו על הרטיבות שלה ונותנת לו לשמוע, מעולם לא הייתה ככה רטובה עבורו. והוא מוצף בסלידה וקנאה ורצון גדול יותר להפוך אותה לשלו. מעולם לא קינא לאשה. היא מוציאה ממנו רגשות שלא פגש. הוא מכדרר את הרגשות ומניח בצידי המוח כדי שלא יפריעו לנשימה.
הוא רוצה להעלים לה את פטר מהגוף. מהזכרונות. הוא מתעסק בזה, שואל אותה שאלות עליו. מבקש ממנה לשלוח לו שיחות ביניהם. היא מספרת לו שכשפטר רוצה אותה הוא שולח לה הודעה ובה נקודה. בלי כלום אחרי. נקודה והיא באה אליו, פתוחה, רוצה, מתרגשת.
היא צוחקת- ״אתה מתאהב בו.״
הוא מרצין- ״אני שונא כל דבר שקשור בו. את מעניינת פה. זה הכל עליך״
ושניהם יודעים שהוא קצת משקר וגם היא. קצת. משקרת. כי היא אומרת לו- ״אתה הגבר היחיד שמסתובב לי במחשבות״ אבל כוח ההרגל וכוחה של התמכרות משאירים את פטר בקצוות של המחשבות. אם תשחרר אותו תשחרר את עצמה וזו כבר סכנה אמיתית.
בלילה, מאוחר, הוא כותב לה הודעה שתפתח רק בבוקר: ״רק אומר לך, את בלב שלי.
הוא שלח לך נקודה
ואני שולח לך הרים של מילים.
הלוואי שהמילים שלי מזיזות במשהו.״