על כביש ירושלים- תל אביב דוהרת הרנו של נולה. המד מראה רק 107 קמ״ש אבל הגוף שלה במאבק עם חוקי הפיזיקה. היא לא יכולה להגיע לביתה מהר מספיק, מרגישה כאילו הכוס שלה מנהל את כל שאר האיברים. ג׳יימס ביפן. הוא סוגר שם עסקאות ובין לבין לא מפסיק להתקשר והיא יוצאת מהמשרד אל הרחוב בכל פעם. מדברים כאילו רגיל, הוא ממסעדות מיוחדות שמגישות תמנונים והיא פוסעת על מדרכות, לא דורכת על הקווים. שומעת איך הוא מגדל אצלה חרמנות. מספר לה כמה הוא רוצה אותה ואיך. היא בולעת את המילים שלו, במקום אוכל.
היא בכלל לא בשבילה ביום הזה, מהבוקר כשהעיר אותה, חודר לה לחלום בפראות. רוצה להרגיש אותה- מבקש ממנה להתפשט לגמרי ובכלל לא מדבר על הבגדים שמחבקים לה את הגוף. הוא רצה את הנפש.
כבר כמה זמן, הוא צייר לו מטרה- היא תהיה שלו. הוא עוד לא יודע איך אבל הוא מרגיש שהיא נוזלת לו גם כשהיא מראה התמסרות מוחלטת. הוא מרגיש שפטר מתנקה לה מהצינורות אבל היא לא מחליפה אותו בו, רק יוצרת חלל חדש. הוא כותב אצלו במח- ״אני צריך להיות חכם, למקם את עצמי במרכז הבטן שלה, איפה שמתחילות כל התשוקות ומשם לשלוח גרורות לשאר הגוף. לכבוש.״
אז הוא מזיין אותה עם הקול שלו והמילים שלו והיא מרגישה איך הזין שלו מזיין לה את הלב. והיא אומרת לו, למרות שזה מוזר ואין שום מגע זה הכי קרוב שהם הגיעו לאינטימיות.
וכל היום הם ביחד והיא שולחת לו את Big In Japan
בביצוע ששמעה לא מזמן וזה מפרק אותו. הוא לא נושם. איך היא מצליחה לקחת אותו למסע שחשב שאף אחד לא יכול להצטרף אליו. מסע אל עצמו. ולא רק שהיא מצטרפת בכזו פשטות טבעית, היא מאפשרת לו את המסע הזה. מחזיקה לו את היד לאורך כל הדרך. אמיצה.
היא דוהרת חזרה הביתה, לגעת בעצמה, כל הדרך הוא מדבר אליה מין. בוטה. ומילים לא מתפשרות אבל מלאות בקירבה מזיעה. התחתונים שלה ספוגים. והיא שותקת, מקשיבה לו והמילים היחידות שנשמטות לה מהפה זה הדקות שנשארו לה עד שתגיע הביתה.