היא חשבה דברים. כמוסים.
הייתה חולמת על גברים ויום למחרת היו מוצאים אותה. בהודעות. בעיניים. במגע אקראי על מותן.
מעביר בה חשמל.
היא הרגישה איך הוא מתמוסס לה, היא גם ככה גדולה על רובם, רואה להם את העלבונות. מייצרת אינטימיות כמו שנשים אחרות מייצרות תשוקה.
זה מבלבל את הפרומונים. משתיק את הרגיל ואז מעורר את כל מה שלא נוגעים בו לרוב.
ולרוב הם מתמוססים. גם הוא.
היא הייתה בטוחה שהוא אחר. המילים שלו, כך חשבה, ראו אותה.
הוא שאל- את מבינה? והיא ענתה, חצי בחיוך, בגוף אני מבינה.
מה היא מוכרת לי, עבר לו הרהור, ולמה אני קונה?
אבל היא כמו סם והגוף שלה לבן ומסעיר בו יותר ממה שמוכן להודות.
הייתה מוזה מספיק פעמים בחייה. רצתה להיות יותר מקונספט.
אולי כבר לא תהיה. עוד איש נושר ממנה.
בטח הלילה תחלום עליו והוא יופיע בהודעת טקסט שכולה שירה על כמה הוא רוצה ולא יכול.
היא תאסוף רגע את עצמה ותהיה בשבילו. גם עליו היא כבר גדולה אבל הוא הרגל שקשה להיפטר וגם יש לה איזה עניין עם התמכרויות. אם זה לא בקצוות זה כנראה לא מעניין.
בגוף אני מבינה, היא נרדמת לאט, זו הנפש שמתבלבלת.