החור שלך שלי?
הוא לא?
אני שאלתי
כן
את שלי?
כן
אשתמש בך ואדע אותך בכל צורה ודרך שניתן להעלות על הדעת
זה לא פשוט לי, שתדע
מה לא פשוט לך?
אני צריכה לישון.
מיד. מה לא פשוט לך, נולה?
אני רוצה ללכת, טוב? אני עייפה ממש. שום דבר אחר מלבד עייפות. טוב?
את בוכה?
לא
תעני לי במשפט אחד מה לא פשוט לך ואשחרר אותך.
״אשתמש בך״
הבנתי
לילה טוב
לילה טוב.
נתת לי ״להשתמש בך״ כבר מזמן ושלחתי לך שירים. התחננת שאחפיץ אותך ואמרתי לך מילים. לא מילים של חפץ, לא שירים של להשתמש. דברים של רגש, דברים של אמת.
היא כבר לא קוראת עד הסוף. היא יודעת שהמילים שלו לא יאחו את הסדק. היא אף פעם לא באמת של. גם לא כשהכל ביניהם מגרד את המושלם. הצורך שלה בשייכות, בקרקע, מפזר את כל שאר הצרכים. הלב שלה לא שבע אף פעם וזה מפחיד את הבחוץ, אז היא יושבת בצד, מביטה איך חיים חולפים על פניה, ינשוף חכם.
וכשג׳יימס הגיע, לא ידעה למה, אבל ידעה שתוכל לחיות באמת והכל נשל ממנה ונפתחו לה כל צינוריות הבכי ומשהו אמיתי החל מתפתל לה בגוף.
הם יגמרו מתישהו אבל בלילה הזה שהוא רצה ״להשתמש בה״, היא התרחקה רק כדי להתקרב בוקר אחרי.