פתאום התחלף מזג אוויר, נכנסה רוח ויצא צעיף. היא חשבה שלא יהיה ביניהם חורף.
״עוד לא סיימתי לשחק איתך״- אמר לה ג׳יימס כששאלה ״עד מתי נהיה?״
זה העלה לה חיוך. היא הרי תברח שניה לפני שהוא ישמט לה. זה מה שהיא יודעת לעשות. החיים כיווננו אותה, לברוח לפני שבורחים לך. זו הישרדות, זו בוכנה משומנת. כמעט שאין לה שליטה על זה.
אבל לעת עתה תתן לו להרגיש שהוא מנצח על התזמורת הזו, שהיא גופה ונשמתה וחלקים קטנים של רוחה. הוא חודר לכולם. היא מאפשרת. בחדווה, בהמיית לב. אף גבר לא ריפד אותה כמו שהוא.
הוא מניח אותה בין הזרועות שלו ומאונן לה והיא נותנת לזרמים להגיע לכל היכן שצריך. גזע המח וזרת כף הרגל ודגדגן.
״הדגדגן שלך״ הוא שורק באוזנה והיא מחייכת
״מה איתו?״
״הוא כמו אישיות נפרדת, כאילו חלק אחר ממך״
״אני אישה מופרדת״ הוא נושפת לחלל האוויר
הוא לא עוזב את פתח הכוס שלה אבל ביד השניה הוא מכוון את פניה אליו וברצינות שכמעט לא מתאימה לסיטואציה הוא מהדק- ״עכשיו, פה, איתי, את כל החלקים שלך. תזכרי את זה. תמיד תזכרי״
היא שומעת את המילים ומרגישה את הכוונות שלהן אבל היא לא יכולה להאמין, רק לגמור לו על האצבעות וכל החדר מתפוצץ ונשבר כשהיא זועקת את הגמירה שלה.
היא נכנסת להתקלח, הוא מעדכן את טבלת הגמירות שלהם ומנגן ברקע את iris. וכשהיא מסבנת את שיער הערווה שלה עוברת לה מחשבה מהירה מדי- ״אני יותר מסך חלקי״ ופחד שהשתיקה- האם ג׳יימס יכול לראות את זה?
מתחילה להכין נתיב מילוט. וגשם עדין מתחיל לטפטף.