נזכרתי ברגע הזה.
איך ישבתי על כיסא הבר, הגוף שלי נוכח, פתוח, מקשיב לכל ניואנס.
המוזיקה עטפה אותנו והוא רקד לצידי, קרוב מספיק כדי שארגיש את החום שלו, רחוק מספיק כדי להשאיר ציפייה באוויר. הוא נהנה מההתרגשות שלי, מהדרך שבה הנשימה שלי השתנתה עם החוויה הראשונית, מהניצוץ בעיניים.
זו הייתה מסיבת הפטיש הראשונה שלי.
מפגש ראשון עם כאב מענג.
עם רצון להתמסרות.
ואפילו הבגדים - לא אני בחרתי.
הוא בחר לי שמלה חשופה. כזו שמלטפת את החזה ומספרת בשקט את הסיפור של הגוף שלי.
“תלבשי חוטיני שחור,” הוא אמר.
ואז עוד לא ידעתי כמה מעט יישאר מאותו חוטיני בסוף הערב.
אחרי כמה ריקודים הרגליים שלי התעייפו וביקשתי לנוח. הוא לקח לי את היד, בעדינות בטוחה, והושיב אותי על כיסא הבר.
אני מולו.
מסתכלת עליו מלמטה.
הפנים שלו קרובות. המבט שלו עמוק.
אני נסחפת - לתוך הצלילים, לתוך האור הרך, לתוך התחושה שאני בדיוק במקום הנכון.
תחתיו.
היד שלו החליקה בין הרגליים שלי. בלי למהר.
“מה את רוצה לשתות?” הוא שאל.
“טקילה…” לחשתי, הגניחה שלי התערבבה במילה.
“מה?”
“לא שמעתי.”
“טקילה,” חזרתי, כשהוא מקרב אותי אליו עוד קצת, כאילו מזכיר לגוף שלי לנשום ולהרגע.
הברמן הגיע, הניח את הכוסות, עם חיוך נלהב בעיניים.
באתי לקחת את הכוס שלי ובמקום זה הוא הגיש לי את האצבעות שלו ותבע;
“תלקקי.”
נעניתי.
לאט.
מרגישה. טועמת את עצמי דרכו. מנסה להבדיל בין הטעמים של שנינו.
הוא לקח את האצבע שליקקתי, ערבב אותה בכוס שלו, וליקק את השאריות.
“מממ… את טעימה.”
חייכתי והמשכתי להנמס לו בידיים על הרחבה.