אחת מארבע

על פי "רב מילים – המילון השלם" \ יעקב שויקה
נאמנות:
1 התמסרות מלאה
2 הסדר חוקי המקנה לאדם או גוף מסויים שליטה על רכוש, כדי שיחזיק בו או יפעל למען שמירה על ערכו ושלמותו לטובת גוף אחר.

העבודה של ברק
http://www.tapuz.co.il/Blog/ViewEntry.asp?EntryId=742676&passok=yes

הסוד להיום- אני ממש דומה לתמונה בסימלון

הסיפור לימים האחרונים הוא על שיעורים שהחיים חייבים להעביר אותך ילדה
משתתפים:
*בוס
*בוס לשעבר
*את ילדה
התיפורה:
*החברה
*החברה לשעבר
*החדר שלך ילדה
מערכה ראשונה
בה את מגלה כי חלית ואין באפשרותך להמשיך לעבור במקום העבודה האהוב שלך בו את שולטת ביד רמה בכל. נפרדת לשלום מהבוס האהוב שלך והולכת לבלות ימים מספר בתוך עצמך בחדר
מערכה שנייה
בה למרות המשבר את מוצאת עבודה חדשה ונחמדה בחברה אחרת ללא כל רקע אך עם בוס שעושה רושם כאדם מיוחד וטוב. ואת יודעת אחרי 22 שנה של לימודים אנשים נחמדים ומיוחדים הם נדירים ולכן את לוקחת את העבודה שמפחידה אותך מאוד. מתגברת.
מערכה שלישית
חודש וחצי אחרי. עקב שיחה שבה את מדברת בגילו לב על הבוס ואומרת לו את דעתך על מצב חברתו. בכנות גדולה שלא נאמר יהירות. כי את כבר במיליה סיימת את הקריירה שלך בעולם הזה. רוצה ללכת לחדר ולהתכסות בפוך. דבריך מתגלים כיהלומים בעיניו של הבוס והוא לא מהסס ומרים אותך מייד לניהול פרויקט ענק. בנתיים
הבוס מהעבר לא מרפה הוא אוהב אותך ומעריך ולכן פותח תפקיד חדש בחברתו שמתאים בדיוק לצרכים שלך עם תסכימי............ לא עובר חודש והבוס רוצה להחתים אותך ל- 5 שנים לפחות ולהגדיל משכורתך
מערכה שלישית
בה את מתחרפנת ובוכה ימים שלמים בחדר.

את לא יודעת מה לעשות במצב כזה, לא לימדו אותך על דברים מהסוג הזה שנחשבים לטובים
טוב לא ידעת מעולם ולכן את חסרת עונים למולו.
5 שנים זה זמן שאת רוצה לשהייה לך. הכל מתערבב ואת לבד.

מערכה רביעית
רגיעה. את משלימה עם כל העובדות ומנסה לדחות את ההחלטה כמה שאפשר. או להדחיק

מערכה חמישית
הכל חוזר על עצמו בעוצמה מפתיעה

מערכה שישית
את מבינה שהחיים מנסה העביר אותך שיעור והם יצליחו השאלה מה את מעדיפה ללמוד?

מערכה שביעית
את ממשיכה לנשום.

המשךיבוא...

זה זמן רב שלא השארת אף לא סימן אחד בגופי
זה זמן רב מידי שגופי נקי מהמגע שלך
ואתמול נתת בי סימן קטן כחול בפנים הירך השמאלי. הצבעים כחולים סגולים יפים כל כך אהובים.
הצורה העגולה של הנשיכה שלך נותנת בי עונג של אושר וצמרמורת של סיפוק זהו אישור קטן לכך שאולי תרצה בי אני יודעת אותך, אתה לא עושה דבר ללא חשיבה.
אבל היום זה מתחיל להעלם. ואני מודאגת, מתי אכאב אותך שוב איש יקר מתי תיתן לי לכאוב מידך בגאווה של שייכות, בשלמות, בדרך משותפת. כל עוד אין חדש אני שלך גם אם לא תיקח אותי כולי .
ואם תרצה רק טעימה, ואם תרצה רק אחת לחודש, לסוף שבוע, רק קול בטלפון, רק בדרך הגב, רק עברתי פה תמשיכי בחייך... ואני ממשיכה.
רק רציתי שתדע שאני עדיין שלך מחכה בסבלנות ליום שבו תרצה לאפשר לי לתת לך את כולי.

ככל שהזמן עובר
ככל שעובר הזמן, אני רואה את השתקפות הדברים בעיניי.העבר מתגבש לרצועה אחידה של מאורעות, כמו חגורת העור למותנך. הווה מלא אנשים שנותנים מראה לדמותך בעיניי.
ככל שהזמן עובר מתבהר עולמי החשוך. מתוך האפלה אני חובקת עצמי ורואה את דמותי בשלמות.
כל אדם שניכנס נותן לך לתפוח בעיני אתה אדיר ממידיים. כולם קטנים.
אדם יקר שלי. ככול שהזמן עובר אני שלך יותר. קטנה לרגליך הבנתך אותי.את גבולות חופיי.
אצבעותיך מפוררות את חולות חופי מרחיבות גבולותיי בשעות גאות אני רוויה בך ובשפל חובקני ביקר יקר שלך. מוזר לחשוב שכשחלקנו את אותה מיטה באופן קבוע ואכלו יחד במטבח משותף לא ידעו למדוד את מנת חלקינו בקרב. את האושר שנתגנב לתוכנו עכשיו לא ניתן לתת בשמות.
"אהבה" לא מספיקה למדוד.
עכשיו שאתה חולק שינה עם נשים אחרות ואני חולקת גופי עם גברים אחרים. עכשיו בהווה.
הווה נותן לנו היום להיות שייכים אחד לשני בעוצמה הנכונה.
אתה לא שם לרגע, לתקופה, או לנצח. אתה שם בהווה שלי שנימשך ונימשך כי זוהי תכונתו של ההווה.
"נצח זה הרבה מאוד זמן" אמרת לי תמיד ולא ידעת שהווה גדול מהנצח. רחב וזורם כנהר.
איש יקר שלי. טוב לי ככה. לגלות עצמי בתמונות רקע בפורטרטים שאתה מופיע שוב ושוב בצבעים במשיכות המכחול בניגוד שבין גוונים חמים לקרים ובהצללות. אתה תמיד שם נותן.
תודה

כעס, כעס שלי, אני אוהבת אותך.
אתה הכעס שלי ולכן תמיד אוהב אותך
כמו כדור של חוטי תיל בבטן.
גדל ופוצע, אני מרגישה אותך עולה במעלה הגרון,
חונק את מחשבות הצלולות שלי מתגרה בי על שתיקתי
אתה תמיד מגיע ראשון לפני תסכול,טירוף,הבנה,השלמה וקבלה.
אתה מגיע ושוטף את כולי.
כעס שלי אתה שתמיד הולך מהר.
מהר מכדי שאכיר אותך באמת.

המחשב הוא יצור בוגדני וקטנוני. אני רוצה להתחיל בכך....
מחק לי את כל היומן או לפחות חלק גדול ממנו ועוד כמה סיפורים שכתבתי הוא דאג לאבד באיזה חלק אפל של עצמו שאני לא מכירה וגם לא מעוניינת

אני לא רוצה את כל האמרתי לך לגבות הזה שכלום מפנים כלפי בימים האחרונים. למה מה?
אני מחכה שמשהו רע יקרה לכם כדי להזכיר לכם שיש לכם סוג כזה או אחר של חולשה?
אני לא זוכרת מה בדיוק כתבתי אבל הכאב שבאובדן גדול (למחשבות כתובות יש ערך גדול יותר)

יש משהו ממכר בלכתוב במקלדת ולא בעט ולכן אני חוזרת שוב למרות הצריבה שאני חשה בכל פעם שאני מגלה שמשהו רע קרה.