אחת מארבע

קח אותי לשקע הכתף שלך, תן לי מקום מסתור . אחפור לי שם בשקע הכתף שלך עולם קטן. אנשום את הריח שלך. נשימה ועוד אחת בועת ההגנה נוצרת. אני שם עם כל העור שלך ומגע שלי. קטנה

לטש אותי, תשחיז, תמרק, תן לי זמן לנוח. אתה תקבע את צורת הליטוש וחתך- הפרפקט קט.
זה יכאב. זה יבקש ממני לוותר על חלקים שלמים מהמעטפת הפחם שלי וישנה צורתי לעיני דמותך.
סבלנות תראה לך אותך בצורה היפה ביותר, יצירה . אשקף אותך בכול נשימותיי.
אני יוצקת עצמי לתוך החשיבה שלך. יכאב, ישרוף, שינוי שכזה לוקח זמן, תן לי זמן לנוח.
לראות שינוי קורה, לא ללחוץ חזק מידי על המשחזת ולא לוותר על הרצון בחיתוך המושלם.
זמן ואני מקבלת את אותה חדות מלטפת ובוהקת. כולי יהלום יקר בגוונים וצורות של טבע. ואתה שומר אותי ומראה לכל מכרך וחברך. הם לוגמים עוד יין ומסכימים כי זו היצירה הטובה ביותר שהוצאת עד עכשיו מאבן. ומעודדים אותך להמשיך לעבוד כי יש עוד הרבה אבנים טובות.
יהלומים בלתי מלוטשים.

בילדותי עברה משפחתי לישוב בצפון. כזה מן חור, שלושה בתים על גבעה. מקום לאנשים שרוצים ראש שקט ולילדים שיש להם הרבה רעש בבטן.

טלוויזיה בכבלים לא היתה, והעיר הקרובה ביותר הייתה במרחק 20 דקות נסיעה. ככה שממבחר הילדים המצומצם, הטבע היה לי החבר הטוב ביותר במהלך כל אותם שנים.
דמיינתי עצמי כובשת עולמות ובעלת כוחות קסומים, לדבר עם צמחים, רוחות, חזירי בר ומה לא...
כל אחר צהרים הייתי מבלה עם הכלב שלי, זאב לבן מעורב בכעני (שהייתי בטוחה שהוא כלב שלג קסום) במה שנקרא בשפת התושבים- הסלעים (כל סביבת הישוב שלא הרסו כדי לבנות בתים)
היו לי פינות מסתור רבות וסלע אחד רחב במיוחד שנהגתי לשכב עליו לקרוא ספרים ולהתבונן בכוכבים. הבדידות הייתה לי סבל, סבל שהיום אני מודעת שאני מכורה לו.ומה נשאר לילדה? לדמיין.

בחורף היו יורדים גשמים ולפעמים שלג. ובגשם הייתי רצה לסלע שלי ויושבת עליו אהבתי להרגיש את המים על הפנים ואת חום הגוף פוגש את הרטיבות.
יום אחד לבשתי חולצת גולף מאוד לוחצת וכל מה שרציתי זה- בייתה להוריד אותה. אבל כשירדתי מהסעת בית הספר התחיל גשם. לא רציתי לחזור, האמנתי שהגשם הוא כוח שקורא לי. רצתי למקום שלי ושהגעתי לסלע כולי נשימות ומחנק, בטבעיות הורדתי חולצה. מייד הבנתי שכל הבגדים הם חוצץ לא נחוץ וקילפתי מעלי את מכנס הקורדרוי, נעלי גלי, זרקתי את התיק ו...שקט
אושר פשוט, שכבתי על הסלע והמים זרמו בני לבינו. קרירות נעימה וקולות נשימה ודופק ספק שלי ספק של הגשם.
כוח -דמיינתי איך אני מנצחת את שחר במכות. כמה שנאתי אותו (איכסה בנים) ואיך הוא מנצח אותי (רק כי אני מרשה לו לנצח, מושך בשיער יותר טוב מכל הגברים שהכרתי עד היום).
אני לא זוכרת כמה זמן אבל החושך החזיר אותי הביתה. בדרך שיננתי לעצמי לא להתרגש מאימא, לא להתחכם יותר מידי, זה לא נעים לה לריב איתי והיא לא מתכוונת, אההה ולא לבכות.
חיקיתי את קולה כדי להצחיק את עצמי, "אני לא מאמינה משה עוד פעם היא בחוץ בגשם, דלקת ריאות היא תקבל! למה זה מגיעה לי? לא קר לה, הילדה הזאתי לא נורמאלית!".
ואכן - " אני מאוד כועסת עליך! את לא יוצאת כל השבוע " החזרתי לה הערה עוקצנית טיפוסית לאביב ומבט כועס ונכנסתי לחדר. זה היה שווה את זה. אבל כעסתי בעיקר כי ידעתי שלא קר לי ושרק הפחדים מובילים למחלות ובכלל איך משהו רע יכול לקרות שאני כל כך חזקה? ידעתי שהיא לא תבין, והבטחתי לעצמי את הגשם הבא.

והיום,היום האחרון בשנת 2006 אני יוצאת מדלת ביתי בת"א עטופה ב- 4 שכבות + מעיל, כפפות ומטריה ממהרת למשרד מחומם ומקללת שטיפה של מים נופלת לי על המשקפיים.
ממזמן שכחתי מתי הקור הפך לשד שגורם סבל, צלקת הריאות לאיום מציאותי והכוח הקסום שלי לחלום ילדות מטופש.
ואני כולי רוצה לחזור (-:

"אם בלשונות בני אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה הריני כנחשת הומה או כמצלתים רועשים" (הברית החדשה)

שקט בנקבה- כמה יפה את

08072006
יש ימים שלא עבר בהם דבר שהנשימה סטטית והרצון עומד מלכת
יש ימים שכלום הוא דיגלם
אני משדלת לזכור הטוב בדרכו אלי בכל צורה שיבחר אכבד אותו בלב שלם ואקח אותו על כתפי בגאווה.
אני מוכנה ואני יודעת שאני מוכנה וזה מה שגורם לי כאב ציפייה
הכאב שבציפייה הוא הכאב הקר ביותר כמו מכת קור או מכה יבשה
כאב שספק ממה חטפת אותו ומה הוא מסמל בגוף.כאב שאני לא יודעת עם יעבור ועם נכון בלבי לחלום שיגמר. כאב שלעולם לא מתרגלים לגמרי לנוכחותו ורוצים תמיד שיגמר כאב הציפייה. עדיף לשתוק.





27082006
ממחר אני מזכירה
לעצמי

הטעם המר של ההצלחה
הכישלון שבבורות
המשפט שלך ששרף אותי
הרצון להצליח
המחסור הפנימי
החומה שמגנה והורסת בו זמנית
ה עכשיו מה עכשיו?
הרצון לשקט
לא לרוץ לא לעבוד
הפחד, הפחד שגדל ונושם בתוכי.
הנשימות החמות שמורידות דמעות כמו גשם
הלורין את לא טובה מספיק
ה תשתקי
מה עכשיו?
למה כולם מאמינים ורק אני לא
תודה אדוני
אני צריכה זמן זמן שאין לי זמן ללמוד ללמוד מי אני.

22082006

אתמול הלכתי לקולנע
תמנונים הם חיות מפחידות, אפילו יותר מבגרויות.
הגעתי להחלטה ואני שלמה איתה.
אמבטיה היא סיום מושלם.
23082006

אני אוהבת את העיר הזו
אותי בצילה, את הבית שבניתי לי בתוכה
לגלות אותי כל יום.
לאהוב אותי אפילו יותר.
יש לי שמלה חדשה.

מתחת לבגדים אני ערומה לגמרי.
מתחת למסכה יש לי עוד הרבה מסכות.

יש רגעים שהבכי רוצה ולא יכול
יש רגעים ששמחה לא תופסת אגלי טל

אני אוהבת להיות לבד
אני לא אוהבת להיות בודדה

כשאני לבד אני שקטה
כשאני בודדה אני פוחדת מהחושך

יש נקודות איזון והבנה מתקרבות
יש נקודות שאני בזרועות פתוחות

מרשה לעצמי לקבל
שקט, אף מילה
נתינה

כן אני יכולה. מתגנבת תחושת איזון, לשתי נשימות של חיים אני מרגישה את זה חוזר
אני אוהבת אותי עכשיו. הווה . הווה. הווה. רק הווה חיים נשימות עוד אחת ועוד אחת
יום אחד אני יודעת אני הגיע יותר קרוב לזה. יום אחד שארצה להיפרד מהפחדים ולא אצטרך להיאחז יותר בכאב כדי להיות אני יום אחד שלא הזדקק לראות עצמי סובלת כדי לתת רשות לעצמי לשמוח
יום אחד זה יגיע וזה לא יהיה ליום אחד
האיזון- חמקמק יותר ממים
אני אוהבת את התחושה של מים עוטפים אותי מכל כיוון תחושה שבה אני הכל ואני כלום

לא מספיק גבוהה
לא מספיק נמוכה
לא מספיק חכמה
לא מספיק יפה
לא מספיק מתוקה
לא מספיק כנועה
לא מספיק מעניינת
לא מספיק פתוחה
לא מספיק רחבה
לא מספיק צרה
לא מספיק סתומה
לא מספיק רזה
לא מספיק מחוקה
לא מספיק זורמת
לא מספיק צייתנית
לא מספיק אובססיבית
לא מספיק מקורית
לא מספיק חזקה
לא מספיק מדליקה
לא מספיק חלקה
לא מספיק בוכייה
לא מספיק עדינה
לא מספיק מרושעת
לא מספיק נקייה
לא מספיק מפילה
לא מספיק טעימה
לא מספיק פעילה
לא מספיק מוזיקלית
לא מספיק משוחררת
לא מספיק רדיקלית
לא מספיק מאתגרת
לא מספיק פסיבית
לא מספיק טבעית
לא מספיק תמימה
לא מספיק מעודנת
לא מספיק טובה
לא מספיק
מספיק

המרחק
מעניין אותי לדעת אם רחשת את הידע לגבי ההבדלים בין
רחמים וחמלה
שאלות
עוד דברים שיש לי על הלב. איך אני אומרת
אני רוצה
מעניין אותי לדעת אם רחשת את הידע לגבי ההבדל בין
אהבה להתאהבות
המרחק
אתה מעניין לי לדעת
אם לא אדע בקרוב תנבל נשמת הקשר בכל מובן
אין לי אפשרות לדרוך במקום
מעניין אותי לדעת איך להחזיק את חוט המחשבה שלך
הראש מעניין אותי יותר
אתה מקבל תמיד את אותו כדור שאתה זורק לקיר
ואני בנתיים קיר
לא יותר
אבל לדבר לקירות אני כבר למדתי
מעניין אותי לדעת אותך
לשבור קירות מחסומים
המרחק
אני מרגישה יותר מהדמיון
אני יודעת
מעניין אותי לדעת אם רחשת את הידע לגבי ההבדל בין
אנטילגנציה לאינטילגנציה רגשית
בין חוכמה לחוכמת חיים
המרחק בין שאתה ספגת, בהבנת חיים ובין שאני
הוא שיאפשר לנו לגדול ביחד
אם זו בכלל מטרה עבורך
לא ידעתי מה ביקשת
ולכן אין לי אפשרות לתת לך יותר משטחי
עמוק יותר מגופני
מעבר לחושים
מאנושיות והלאה ביקשתי
ריגושים
חושניות

המרחק לבקשתי