לדבר טוב, ככל שהדורות חולפים, מתווספות עוד ועוד בירוקרטיות חסרות טעם לתחומים כל כך יפים.
תחשבו על סטודנט של סוקרטס.
ביחס לסטודנטים היום, הוא לא למד הרבה.
היו לו מפגשים עם סוקרטס - כשלסוקרטס היה מה ללמד.
לא היו מחפשים לו עוד ועוד תוכניות לימוד מלאות בקורסים משמימים, שכנראה לא יזכור שלמד בכלל, על דברים שלא קשורים לתחום הידע בו הוא רוצה להעמיק - מתוך תשוקה אמיתית להחכים.
לא כל אחד היה יכול ללמד
כי לימוד היה נחלת האריסטוקרטים וחדי השכל
כשנכנסת בשערי האקדמיה קידמו את פניך אפלטון וארכימדס, ולא המרצה שהדיבור שלו מרדים אפילו יותר מהחומר שהוא מלמד.
אז למה אני צריך ללמוד כל כך הרבה קורסים שמוציאים לי את החשק מללמוד את התואר שהתחום שלו תמיד משך אותי?
סעמק הנוסחאות לסטטיסטיקה שבחיים לא אשתמש
והמבואים למבואים לתיאוריה של ההוא שפעם אהבתי פשוט לקרוא ספרים שלו
והרדיפה אחרי ציונים
וגופנים בוורד
וסמינריוניות
ועבודות שנשלחות לgrok (ברצינות - עיזבו את צאט גיפיטי, אתם תודו לי) ונזרקות למודל כדי שהמרצה יבדוק אותן בצאט גיפיטי (לא סיפרתי לו על grok)
לפחות פה ושם יש פנינים שמזכירות לך למה בחרת ללמוד את התואר הזה
ויש מרצים שפשוט כיף לשמוע
ובשונה מהלימודים באקדמיה האפלטונית -
זה לא לכל החיים.