יש לי תאוריה לגבי הסאטלות והמדיטציות של מוצא"ש.
כשאני מעשן במוצא"ש זה בא אחרת משאר השבוע.
לדעתי בגלל שאחרי הרבה שעות שינה, אוכל איכותי, ומרגוע באופן כללי - החלקים בגוף שעליהם הסאטלה משפיעה יכולים לייצר יותר מהטוב שהיא מנסה להפיק.
וכשאני מעשן, לא משנה מתי - המדיטציה חזקה עשרות מונים ממדיטציה סאחית.
כמו שמישהי תיארה לי השבוע בצורה מדוייקת - ירוק זה כמו זכוכית מגדלת. אפשר לשים לב לניואנסים בגוף שלא ידעתי שניתנים לחישה.
ושילוב של מוצאש+עישון+מדיטציה יוצר חוויה שמילים יכולות רק להצביע עליה.
הגוף רך כמו חמאה.
המודעות מגיעה לנימים של הנפש.
כל חסימה אנרגטית משתחררת כמו שליפה של שערה מחלב.
יש תופעה מאוד מענגת שאני אוהב לכנות "בועות".
אני יכול להרגיש ערוץ אנרגטי שחסרה בו מודעות, שהוא התכווץ כמו בקבוק ששאפו ממנו את כל האוויר. וכשאני נותן בו מספיק מודעות, נוצר פתח בוואקום - וזה כמו לנשוף את האוויר בחזרה לבקבוק המצומק ולנפח אותו.
וזה יוצר רעש של בועות. כמו כשעושים בועות עם קשית בכוס משקה.
כש"בועות" קורה, זה מרגיש כאילו תמיד הרגשתי את החסימה הזאת, ועכשיו היא משוחררת. ואז הגוף קליל יותר. ההבדל בין לפני ואחרי "בועות" - זה כמו לפני ואחרי פיפי.
הלכתי למדוט.