יומני היומן

זה לרוב מעצבן אך לעיתים מצחיק לראות את דפוסי המחשבה האלה צפים בכזאת אינטנסיביות וכפייתיות. מתי יגיע השלב שזה כבר ישעמם אותי? אני עדיין מרגיש את הנאחזות וההזדהות עם המחשבות באופן דביק, ועם כל זאת גאה בהתקדמות שלי בעניין - ובעיקר את הנחישות.

כמה לילות עם שינה חצויה עוד לפניי?. הגוף לפעמים נותן לי תקופה כ”כ ארוכה של רוגע בשינה עד שאני שוכח שהיו לי פעם נדודים, ואז באים כמה לילות שמזכירים לי את זה.מה שמדאיג אותי הוא שבזמן האחרון הם באים בתדירות גדולה יותר, והבעיה היא שיש להם מכנה משותף שאני מנסה להתעלם ממנו.

זה כיף כל כך לחזור לקשר עם אנשים שהכירו אותי מזמן ופתאום רואים בי איכויות חדשות שידעתי שפיתחתי בעצמי. גם אם הם לא אומרים את זה אני בטוח שהם שמים לב.

הערה לעצמי: תכתוב יותר כשאתה שותה.