בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ניו אורלינס, לואיזיאנה

לא מה שאתם חושבים...
לפני 9 שנים. 4 באפריל 2015 בשעה 18:11

לראות את הילדה הקטנה שלך מחייכת אלייך כשהיא על הידיים שלך, מנשקת נשיקות קטנות את האף שלך, במבע של אהבה טהורה, בדרך לחדר הניתוח, קצת נרתעת אבל סומכת עליך כשאתה משכיב אותה על המיטה ומחזיקה לך את האצבע חזק כשהמרדים שם עליה את המסיכה שטועמת קצת כמו תותים, מנסה קצת להילחם בשינה שנופלת עליה משום מקום אבל לא נכנעת בקלות ולא מרפה אחיזתה עם היד הקטנה שלה לאצבע שלך עד שהסם מכריע אותה והיא שוכבת שם רדומה, רפויה, עמוק בעולם של חלומות ואתה מתבקש לנשוק למצחה ולצאת מהחדר...
רגע קשה ביותר שרק דמעה אחת גדולה שזולגת על הלחי יכולה להעיד על סערת הרגשות המתחוללת לה בפנים.

הזווית האופטימית היא שזה רק ניתוח להקטנת שקדים אז שעה אחרי והיא ערה, וימים ספורים אח״כ כבר תרגיש טוב יותר אף ממקודם.

לאב ולילדה - שלום :)

לפני 9 שנים. 10 בפברואר 2015 בשעה 10:23


"אם ה'הומו-סאפיינס' היו למעשה הומו-סאפיינס - האם זו הסיבה שהם נכחדו?"

 

(סתם עשו אותו האהבל בחבורה...;-))

לפני 9 שנים. 9 בפברואר 2015 בשעה 7:43

ב״אמת-וויל״, פאר פאר אווי
כולם אומרים ת'אמת
זו ״שריטה״, צרובה להם בדיאנאיי
חברה short of מושלמת

דעות שונות שם לא חסר
וורסטיליה מגולמת
אך לא תמצא פה אחד משקר
כולם אומרים ת'אמת

לטוב, לרע - סטרייט לפנים
תחושה של בטחון קיימת
גם אם סוער, רוגש בפנים
כולם אומרים ת'אמת

רווח, אינטרס, תמורה -
לא ישנו במאומה את
הבחירה במילה שנאמרה
כולם אומרים ת'אמת

ואז בבוקר יום בהיר, חם ומהביל
הגיע עובר אורח בהליכה מנומנמת
ראה השלט ״ברוך בואך לאמת-וויל -
מקום בו כולם אומרים ת'אמת״

חייך האורח חיוך פשוט רחב
וברך על ההזדמנות המהממת
להפוך להיות לא פחות מכוכב
בין כל אלה שאומרים רק ת'אמת

בלשון חלקלקה ומצפון לא נוכח
את עצמו מילתו מקדמת
הוא מוכר אשליות ועיניים ״פוקח״
ומילה אחת לא דיברה אמת

הוא הפך להיות מוערך, איש כבוד
מוערץ בצורה מסחררת
למושל של אמת-וויל כולם אז בחרו בו
הם פשוט לא ידעו אחרת.

הבטחות הוא פיזר מכאן עד אינסוף
באויר הוא בנה מגדליים
אט אט העסק החל לקרוס,
כי הרי לשקר אין כלל רגליים.

כולם כעסו ותבעו את מותו
עד שנרגעו ויצאו מהסרט
אז האנשים הטובים באמת-וויל הבינו
שאפשר בחיים גם אחרת

מאז נאלצו להחליף שם למקום
כי אמת היתה שם רק בערך
נהרסה האידיליה, התנפץ החלום
העם הזה איבד את הדרך

אתם בטח תוהים לכם איפה הפאנץ'
ולמה אנ׳לא מפסיק לזיין ת'מוח
התחלתי לכתוב with an idea over lunch
אבל כבר מאוחר ונגמר לי הכוח.....

קחו את הטקסט, קחו הרעיון
בימינו הם כבר לא פחות מאקטואליה
האמת הזו תשרת כערך עליון
תלוי איך מסתכלים עליה!

 


נ.ב. סורי על דקתיים מבוזבזות...sue me!...באמת!

לפני 9 שנים. 2 בפברואר 2015 בשעה 8:13

2007

 

אשת חיל מי ימצא
לי אותך האל רצה
כמו חלום ללא קיצה
נופת צוף, דבש מתוק
נפש, גוף – כך מרחוק
בחיוך את מפיצה
אשת חיל – מי ימצא

שקר החן והבל היופי
בך הם לא יטילו דופי
אור אופף דמותך סביב
קדושת אישה בך עד אינסוף היא

ואני נדהם חושב על
עת יפציע בוקר יום
בקרבך עמל הטבע
עד יבשיל וית פריו

כך הפכנו משפחה
ונייחל לה, לשמחה
"התנחלי, היי בת בית"
ותפרח הממלכה

אשת חיל – מי מצא
לך אותי האל רצה
חצי עולם ליבך חצה
עד אלי,
עד נתרצה.

 

2014

 

...Oh, well

 

לפני 9 שנים. 1 בפברואר 2015 בשעה 9:47

עומד או לא עומד? זו השאלה!

ולמה התחת שלו אדום? מה הוא כבר עשה, המסכן? זו הסיבה שהוא מלקק לה? אהה, ע-כשיו עומד לו!...פששש, כבוד על הגודל. איזה מלך - דואג גם לשתי אלה תוך כדי....  

 

טוב יאללה, בואו נמשיך לכלוב של הגורילות, מיצינו את האורנגאוטן...

לפני 9 שנים. 30 בינואר 2015 בשעה 16:50

רטוב פתחך נקטר שקוף

אינני זוכר אם טעים הוא המיץ

מיצך מצמרר לשוני טרום-חדור

אינני זוכר איך הקשיח השפיץ

אך כשזה ייכנס

גופך הוא יקפיץ

 

ישבנך הצחור עגלגל ורך

מטריף הוא אותי בחושבי רק עלייך

וחזה מבוייש אך גאה כמו שלך

טווה לי חלום על כל שלל מעלליי

מתייבש אני כך

עם שקיק זוג כחוליי

 

את אוהבת להיות, רטובה ונחשקת

להיות מגורה, מלוקקת, נחדרת

ואני, שלא פעם ריבוי האורגזמות שלך מדמיין

טיזינג-נו-מור, בואי נזדיין...

לפני 9 שנים. 29 בינואר 2015 בשעה 12:36

פסעתי לתומי, טיול קליל לילי
ביד אוחז כוס ג׳אווה משובחת
על המזל שלי, דו קרב רובים פלילי
חטפתי 9 ממ לתחת....
(אחחחחחחח, בנזונה מה הייתי עושה לו)

הגיע אמביולנס, אחרי דקות מספר
חרשו אזניי, סירנה סתם צווחת.
פינו אותי מיד, שכוב כך על הצד
מייבב כמו איזו סבתא נאנחת...
(אחחחחחחח, 'סרבאק הבורות בכביש)

נקלטתי די מהר, למרות הצוות החסר
אל תוך סביבה כואבת וצורחת
במקום סתם מתמחה, באה לה רופאה
חמה, שווה - ממש שדה משחת
אמרה לי תסתובב, על המיטה על שש
נבדוק בזהירות ת׳חור בתחת
בשאריות קולי, שירמנתטי לה ״ליסן בייבי
סטאנע שווייה, עם הכפפה הנמתחת
אני הכי לא גיי ואין בי שפיץ של בי
אז עשי טובה - שכחי לי מהתחת״
(אחחחחחחח...אבל מה שהייתי עושה לתחת שלך...אופססס מה אמרתי בקול רם??)

הרימה זו גבה, את העכוז חפנה
התעצבנה הדוקטור הרותחת
אצבע דקיקה זקורה, על הפצע לחצה
ואני, שוב, כמו ילדה צורחת
(אחחחחחחחחח....יא מוצצת זרגים סקסית שאני אביא הביתה להכיר להורים, אבל למה לגרום לי לבכות? למה??)

דקירה-עקצוץ-אלחוש, כבר לא כואב הטוש
ו ״ששששש״ שקטה להרגעה מוצלחת
ביד פינצטת שפיץ-אף והכדור נשלף
ורק נותר לתפור החור בתחת
(אחחחחחח....כדור בתחת עלאק...גם כן קלישאה)

החוץ דרכי עושה, פתאום שומע פסססט
הסקרנות מיד חזור שולחת
אל תא קצת מבודד, וילון אט אט מוסט
והלסת, שלאק, אל הרצפה צונחת
הדוקטור היפה, על המיטה שפופה
וכן, דיר גאד - הדוקטור מגולחת
(אחחחחח...למה, למה ככה? נו ואיך אני מסביר את הכתם הזה??....)

לחשה היא לעברי עכשיו אתה בריא
עמוד בהתחייבותך המובטחת
הסט את הוילון, הפשל מכנס תחתון
אני חרמנית - עשה לי את התחת
מוכה בתדהמה, גם קצת קשה אמונה,
מחפש פה איזו מצלמה מותחת
וכשאנ'לא מוצא, הזקיף שלי יוצא
מתכוונן ויאללה מסתער לת...ת...ת...תח...
תח-תח (שתי סטירות)...תח-תח (שוב שתי סטירות)

התעורר...אדוני, התעורר...אוייש
אחות, כסי אותו בשמיכה
חומר ההרדמה כנראה עלה לו לראש
היה לו ריפיון - הוא חווה שפיכה
עיזרי לו לקום, ככה לאט לאט
יופי, כן, שישב על התח...
אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

לפני 9 שנים. 27 בינואר 2015 בשעה 7:21

אי שם, במעמקי הוואגינה
הלכה הביצית אל החצוצרה
איפה הזרע הזה, בן של זונה...
...שהבטיח להפרות לי ת׳צורה?
אני רוצה לצאת מכאן עוד 9 חודשים״
יבבה בזעם הביצית,
״לא רוצה לגמור עוד שבועיים וקצת,
בטמפון ספוג דם ומיצים!
פיצול ורבייה אני כמהה כבר לחוש
עד אוכל לצאת בריאה ומפותחת...״
אההה...תצטרכי להמשיך ולחלום ביציתוש -
את אהובך השפריצו לתחת.״
.
.
.
-שיט!
-כן, זה מה שהוא אמר...
-איזה זין...
-כן, אבל ממש...הוא בא לבקר מידי פעם
-שאני אמות, הלוואי...
-עוד שבועיים וקצת, אמרת כבר, די לחפור
-עשי טובה, לכי תתעסקי בעניינים שלך...)-:<
-טוב...פרררפררפאפ פאפ

 

לפני 11 שנים. 20 באוקטובר 2013 בשעה 10:44

טוב, לא ממש מלא - עדיין אין לי המשאבים לעשות מחקר של עורך/תורם ערכים באינציקלופדיה כלשהי אבל מתוך אינטראקציה כתובה בחודש חודשיים האחרונים, זה מה שהצלחתי ללקט: (בסוגריים מצויין/נת/נים המקור התורם לערך):

 

STFU - נשמע כמו יריקה, אבל מכוון יותר ל Shut the fuck up (נסי "אלפקה" הל)

שדפא - הגירסה העצלנית, של כאלה שלא בזין שלהם לעבור לכתיבה באנגלית של STFU (עבדכם הנאמן...סליחה, לא עבדכם - פה עוד יחשבו שיש לי משאלה כמוסה להיות על 4, כבול, מגוגאג ועם תחת אדום...טוב נו אולי רק התחת האדום...מכל מקום - "כותב פוסט זה")

smc - קיצור של Suck my cock, או Suck my clit - לא דורש הסבר מיוחר (כותב פוסט זה בשיתוף עם נסי "אלפקה" הל)

סמק - כנ"ל כמו הזוג הקודם, גירסה עצלנית תחת של SMC, אם כי גם יכול להיות קיצר ל "סעמק", "כוסאמק", "כוסאמאמאק" וכן הלאה (כותב פוסט זה)

kma - קיצור של kiss my ass (כותב פוסט זה)

קמא - קצין מודיעין אקדמאי.......נראה לכם??? קיס מיי אסססס, לעצלן המנוול שקשה לו להעביר את השפה באייפון המזורגג לאנגלית ולא יכול לכתוב kma כמו כולם (כותב פוסט זה)

bob - קיצור ל Bend over boy (נסי "אלפקה" הל)

Pfffffffffttttttt - או משהו כזה. גם כן נשמע כמו יריקה ואמור לבטא צליל של זלזול, בדומה לצליל הזה שהסוס עושה כשהוא מוציא אוויר (נסי "אלפקה" הל)

fb - לא פייסבוק (זה תחת ffb עבור fuck facebook וכו') - fucking bitch! (כותב פוסט זה)

קמר"ש הלור"ל - קיצור של קצין מטבח ראשי, שנותן הוראות ליוסיפון, ובא רק לטעום. (ויקטור חסון)

בשא"ש - בבטן של אמא שלך (גם כן ויקטור חסון)

 

זו טיוטה ראשונית שתתוקן במידה ונפלו בה שגיאות, או נדרשות הוספות.

לפני 11 שנים. 15 בספטמבר 2013 בשעה 4:46

זו היתה הצעה שלי. אחרי אי אלו אי-הצלחות, הצלחנו להזמין תור למסעדה החדשה ששמענו עליה דברים ממש טובים. החלטנו לעשות לנו ערב רומנטי.
הכל התחיל ללכת דרומה כשחבר התקשר אלי באמצעו של היום ושאל אותי אם אני בא לראות אצלו משחק כדורגל. בהתחלה נפנפתי את הרעיון וסרבתי אבל הסקרנות שלי (אותה אחת מפורסמת שהצליחה להרוג חתול? כן אז בדיוק זאת) שלחה אותי למלמל שאלה כבדרך אגב ״איזה משחק?״ בלי לדעת בכלל כמה גורלית היא תהיה ״גמר ליגת האלופות - ברצלונה נגד באיירן מינכן״ הוא זרק כאילו כלאחר יד וכאילו משהו מעסיק אותו ברקע באותן שניות ״ גם חאבייר, מוטקה ותיאודור יהיו שם..." (סתם שמות של כאילו חברים שלמשמע שמם, הטסטוסטרון כאילו נוצר יש מאין ומתחיל לשצוף בוורידיו של כל זכר מצוי) ולי כאילו עומד הזין, פואטית, ואני מתחיל לחשוב איך לגרום לארוחת הערב להתבטל וללכת לראות את המשחק.

" אני אחזור אליך בעניין הזה..." אני זורק לעברו ומנתק את הקו.

"תגידי..." אני שואל בהססנות לאחר שאני מצליח לתפוס אותה בפון (משימה קצת קשה לעיתים) "...יש מצב שאנחנו דוחים את ארוחת הערב היום?" אני לא ממש מספיק לקחת נשימה חוזרת והתשובה שלה היא "לא" נחרץ...
"למה לא?" אני שואל בגמגום משהו
"כי השקעת במסע שכנועים שננסה את המסעדה הזו, יותר משהשקעת בלענג אותי אתמול, ולקח זמן לא קצר ופשוט להשיג את המקום הזה, שאני רוצה היום לצאת בציפייה למה שתעשה לי כשנחזור הערב!" היא היתה מאוד החלטית וברורה ברצונה, מאוד חדה במחשבתה ובמילותיה ויתירה מזאת - נראה שהיא בכלל היתה עסוקה במשהו אחר תוך כדי שהיא מדברת איתי מה שרק 
עושה את זה יותר בעל משמעות שכן היא כנראה כבר ממש ממש סגורה על זה.

אני מנסה ועושה נסיונות במשך היום לשכנע אותה, בלי אפילו בכלל להגיע לקטע בו אני מסביר לה מה אני רוצה לעשות במקום ארוחת הערב, אבל נסיונותי מעלים חרס בידי. אני נאלץ להתקשר לחברי, צ'ה גווארה, לבשר לו על היעדרותי הבלתי ניתנת לערעור, ולספר שניסיתי לשכנע את זוגתי אבל מסע השכנועים הסתכם בסופו של עניין בשתיקתה ושהבנתי את הרמז. הוא השתתף בצערי ואמר "Silence is argument carried out by other means."
אמרתי לו "צ'ה, וואט דה פאק דיד יו סמוק??? אני מפסיד את גמר האלופות, מאן..."
"אתה תבין, אמיגו, אתה תבין..."

הערב הגיע, התלבשנו יפה, היא היתה מדהימה, לבשה משהו מאוד אלגנטי וסקסי, נעלה את נעלי העקב הגבוהות שלה שאני אוהב, והראתה התלהבות ממה שלבשתי, למרות שהיה מדובר בג'ינס, מאוד יפה צריך לומר, וחולצה מחוייטת. הרחנו טוב, שנינו (מסתבר שהיא ממש אוהבת בשמים ויודעת איך לעבוד אותי עם הריח הנכון..) ועשינו פעמינו אל המסעדה. הוולה לקח לנו את הרכב לחנייה, והכניסה היתה חלקה, כשאנחנו עוברים את המארחת ללא עיכובים, הישר לשולחן שלנו.
הכל אמור היה להפוך את הערב לנעים ומפנק אבל אני עדיין מתאבל על מפגש הכוכבים בין מסי לניימאר (הכוכבים של באיירן מינכן לא ממש מעניינים, וברור לי שיהיו ניצוצות בין הפרעושים האלה על מי מקבל כדור מהקישור בדרך לשער).

אני די שרוע במצב רוח קצת נרגני, קצת רוטן, קצת הרבה שלילי, אבל לא יודע כיצד לבטא זאת ולהוציא החוצה. כמובן שהכל לא לרוחי...
"טוב שלא מצאו לנו שולחן יותר ציבורי, עם ספוט לייט על הצלחות שלנו"...
"טונה של זמן לוקח למלצרית לשים אלינו לב, לא?"
"הגיע הזמן באמת, עמדתי כבר לתלוש שיער לשים אותו על הצלחת ולאכול" אני אומר למלצרית הצעירה והחיננית שקצת לא יודעת מה לומר ואיך להגיב, מה שגורר מבט רציני וחמור סבר מזוגתי
"טוב שלא שמתם עוד זית אחד על הצלחת - זה ממש היה סותם אותי למנה העיקרית..."
"מים מהברז? באימא שלכם??" חשתי בעיטה קלה מהעקב השפיצית שלה...כנראה שהתחלתי לעלות גם לה על העצבים, אבל מה שהיווה את הקש ששבר את גב הגמל היה כשהמלצרית החמודה הגישה לנו סופסוף את המנה העיקרית, ובדיוק כשהיא הסתובבה ללכת וגררה את רגליה, שרבבתי לאוויר
"אולי אם התחת שלה לא היה כזה גדול, היא היתה מגישה לנו את האוכל מהר יותר..."....אני אומר ומחכך ידיים לקראת פיסת הבשר המדממת שמסתכלת עלי, המלצרית, מאיצה צעדיה להתרחק מאיתנו - די בטוח בתחושה כבדה של עלבון והיא, זוגתי לא משועשעת, מניחה את המזלג והסכין על השולחן, כמו גם המפית שפרסה על רגליה הסקסיות, ובקול מאוד חד ברור ושקט אומרת לי
"הסר את החגורה שלך ותן לי אותה!"
"סליחה?" אני שואל, לא ממש מבין...
"עזוב את הסכין והמזלג, הסר את החגורה מהג'ינס שלך ותן לי אותה - אני לא מתכוונת לחזור על כך בשלישית!"
אני לא ממש מבין מה קורה (אחרת אולי הייתי רגיש יותר וחסר עוקצנות מרשעת) אבל גם יודע not to fuck with an angry woman והיא כרגע מאודדד  angry ובהחלט מאוד woman!!!

אני מסיט את הכסא קצת אחורה ושולח את ידי לשלוף את החגורה, משתדל שאף אחד לא ממש יבחין בכך, אם כי זה קשה, בהתחשב במיקום שלנו, אבל כולם עסוקים באוכל הטעים של המסעדה הזו. אני שולף את החגורה, מקפל אותה מספר קיפולים כדי שלא ממש יבחינו במה שיש לי ביד ונותן לה אותה, מעבר לשולחן. היא מזיזה את הכיסא שלה אחורה ובעודה קמה, אומרת לי
"בוא אחריי..."
אני עוקב אחריה. היא מחפשת את המלצרית שלנו. לאחר מעשה אבין שמדובר במקרה של עשיית צדק פואטי. היא מוצאת אותה לוקחת אותה קצת הצידה ושואלת אותה
"האם יש לכם חדר אחורי במתחם המסעדה, חדר פרטי ושקט?" לא טורחת להסתיר את החגורה המקופלת בידיה. המלצרית, צעירה ככל שתהיה, אינה טיפשה ודי מבינה עניין. חיוך קל נסוך על שפתיה בידיעה שמישהו דאג לכבודה אי שם למעלה.
"חכי שניה אני כבר אברר..." היא משיבה ומתבקשת גם
"אם יש כזה, אשמח אם תוכלי לשמור לי על הדלת לכמה דקות רק, שלא יפריעו לנו..."
"זה בסדר, מגיעה לי הפסקת סיגריה גם ככה, אוותר עליה..." היא מחייכת

לאחר 30 שניות היא חוזרת ומוליכה אותנו אל אחורייה העמוקים של המסעדה
"יש לנו כאן חדר ציוד בעיקר של המנקים שעובדים בסיום המשמרת, כך שלא יפריעו לך"
"בכל זאת הייתי רוצה שתעמדי מעבר לדלת ותשמרי שאף אחד לא ינסה להכנס״
היא פותחת את הדלת ומאפשרת לנו להכנס וסוגרת אותה מאחורינו.

"טרומפי..." (היא תמיד חשבה שטרומפלדור זה ארוך מידי בשבילה וקיצור היה דבר מתבקש) "הערב עברת כל גבול, ודי יצא לי כל החשק עד לפני רבע שעה לעשות כלום איתך אבל החלטתי שאני לא מתכוונת לסבול בגלל מה שעובר עליך ואני בכל זאת מתכוונת שיהיה לי ערב מהנה ומענג, בכל מחיר...."
אני יודע שהגדשתי את הסיאה אם אני מקבל את הנאום הזה ואני יודע שעדיף וכדאי לי לעצור את המפולת במחיר הכי נמוך שאפשר...
"עכשיו, הפשל את המכנסיים והתחתונים, והתכופף על הארגז הזה" היא מצביעה עם היד המחזיקה בחגורה  המקופלת ולא טורחת להיות אקסטרה שקטה בקולה, ואני מבין שיש לה הכוונה שהמלצרית, שומרת הסף או ה"באונסרית" אם אפשר לכנות אותה כך באותם רגעים, תשמע הכל.
אני לא מתמהמה ומפשיל מכנסיים ותחתונים עד לעקב ומתכופף לעבר הארגז, מרים את ישבני כמטרה נוחה עבורה. היא משחררת את החגורה מקפליה ואוחזת בקצוות שלה כשהיא מקופלת ל2. היא לא משתהה יותר מידי ומניפה אותה באוויר, מנחיתה אותה בחוזקה לרוחב ישבני החיוור.

החגורה מונפת מעלה וניטחת בחוזקה על ישבני בקצב קבוע, תריסריים פעמים. רעש הנפץ הוא חזק אבל חלש הרבה יותר בעוברו את הדלת, מספיק חזק למלצרית השומרת לשמוע אבל חסר קול למי שנמצא במיקום הקרוב הבא אלינו.
כל הלקאה מעתיקה את נשימתי ואני מנסה שלא להשמיע קול ולא לזוז. קל מאוד לגרום לחגורה לפגוע במקום אחר, פחות סימפטי ואני יודע שלמרות שהיא מאוד מדוייקת, זה תלוי גם בי ואני שומר על תנוחה ולא זז, סופג וסובל בשקט המירבי, כשעמוק עמוק בפנים יודע שזה מגיע לי.
כשהיא מסיימת להלקות אותי, היא מבקשת ממני לקום וללבוש בחזרה את המכנס והתחתון כשהיא יוצאת לשניה מהחדר ומבקשת ממני להמתין לה. היא חוזרת לאחר דקה ומגישה לי את החגורה
"שים אותה עליך, אנחנו חוזרים לשלוחן. ביקשתי שיחממו לנו את המנה העיקרית. אני מקווה שההתנהגות שלך והגישה שלך ישתנו עד לסוף הערב...."

אני יוצא אחריה מהחדר ורואה את המלצרית עדיין עומדת שמה, ממתינה לנעול את הדלת מאחרינו. על שפתיה חיוך של סיפוק ואני נבוש ונבוך, משפיל מבט וממשיך אחרי זוגתי לשולחן שלנו. כשאנחנו מתיישבים לאכול היא אומרת בחצי חיוך
"אני מקווה שנוכל להמשיך את הערב כמו שתכננו, טרומפי...אתה תצטרך לפצות אותי על מה שקרה, אתה יודע..." אני רואה את הברק בעיניים שלך ותחושת מסירות עוטפת אותי ורצון לפצות אותך באמת על מה שקרה, כאילו צ'ה והגמע'ה לא קיימים, ומסי וניימאר לא עלו למגרש בגלל מקרה חמור של "חיידק 24 שעות בקיבה".

בבית, כבר מחכה לי הפתעה אחרת, מסתבר...