בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ניו אורלינס, לואיזיאנה

לא מה שאתם חושבים...
לפני 11 שנים. 18 באוגוסט 2013 בשעה 11:23

-"אז מה אתה אומר? שנלך?" היא שואלת מחויכת כי עמוק בפנים יודעת שהיא כבר קנתה אותי למרות החלק המרתיע ואולי היא מרגישה שאפילו החלק המרתיע נגע לי במקום מסוים שהיווה את ההבדל בין "אין מצב שאני עושה את זה" ל"לא רואה כל בעיה נוספת עם זה".
-"כן" אני עונה בחיוך מסתיר ריגוש..."איפה בכלל את גרה?" אני שואל..."פה, ממש לא רחוק, על רוטשילד, קרוב לשינקין" היא עונה ואני מנסה לדמיין איזה מבין הבניינים שאני מכיר ברחוב הזה הוא הבניין שלה
-"ומה עם בעלך? הוא לא יכול להפתיע?" אני תוהה
-"לא, בעלי בחו"ל...נסיעת עסקים שהפילו עליו שלשום...הוא יחזור רק לקראת סוף השבוע..."
-"ואין לך שכנים? שיכולים לראות או לשמוע?"
-"זה בסדר אל תדאג...אני גרה בקומה העליונה והדירה שלי היא היחידה בקומה...והדירה היא די מבודדת לקולות ורעשים...כבר בדקתי...אני מאוד קולנית..." היא אומרת ושוב מחייכת, חיוך סמוק.

ההליכה לכיוון הבית שלה גורמת להמון תחושות עוצמתיות בקרביים שלי. ריגוש עז מציף אותי וכמו שתחתוניה לבטח רטובים והיא מרגישה את המיצים כשירכיה החמות נושקות זו לזו עם כל צעד ועיכוס, כך גם רטיבות מופיעה בתחתונים שלי..כמו נושא הדגל שצועד ומגיע ליעד לפני המלך, כך המיצים שלי מבשרים בואו של שצף זרימה מינית. אני מנסה להימנע מהליכה מוזרה ושקטה ומעלה שאלות ותהיות, בקול רם כמובן:
-"תגידי, לך אין בעיה עם מה שאת עושה? כלומר לעשות זאת מאחורי גבו של בעלך? מצפונית, את בסדר עם זה?" היא מחייכת...
-"אין לי בעיה עם זה...למה? אתה רומז שגם אני אולי צריכה לנקות אותו?" היא צוחקת קצת, באופן מאופק אמנם ומוסיפה "אני לא חושבת שהייתי עושה זאת אם הייתי צריכה לנקות את מצפוני בצורה שכזאת, אני לא טובה בלספוג דברים כאלה...זו הסיבה שרק בעלי הוא זה שחוטף ממני..." היא אומרת ובוהה בכיוון הליכתה, נמנעת מלפגוש את מבטי...אולי היא יודעת מה השאלה הבאה שתבוא
-"אני מבין..." אני מגיב, "אז מה קורה כשאת לא בסדר או מפגינה, כדברייך, התנהגות קלוקלת?" אני שואל בהטעמת המילה "קלוקלת". היא חושבת קצת ועונה בטיפת הססנות
-"יש לו דרכים אחרות להעניש אותי..." היא אומרת ולא מוסיפה ואני פשוט שותק, ממתין לשמוע המשך או הסבר לאמירה הזו, אך זו אינה מגיעה. אני מסתכל עליה, ממתין ואז היא מסיטה את מבטה ומסתכלת עלי כאילו בהבעה של 'מה? שאסביר?' ואני בהבעת פליאה של 'אההה, כן! בטח תסבירי' ללא החלפת מילה אחת, והיא מתרצה וממשיכה..."אני אראה לך כשנגיע..." בזה היא פוטרת את עצמה מהסבר נוסף וכמובן נוטעת בי זרעים של סקרנות שנובטים להם בקצב מסחרר ומהיר יותר מאפוניו הקסומים של ג'ק.

כשאנחנו מגיעים לבניין אני כמובן מזהה אותו. הרי עברתי לידו מספר רב של פעמים בשיטוטיי בשדרה. בנין משופץ ואני די מתרשם כי זה לא נחשב מקום מגורים של אוכלוסיות ממוצעות. גם דירת הגג (הקומה העליונה גם נהנית מגג לשימוש) וגם באזור הזה של ת"א, בהחלט שייך לבעלים שכסף מעולם לא היה חסר לו. האמת די הגיוני כי היא נראית ממש מטופחת ואופנתית, כיאה למי שלא צריכה לחסוך על המראה חיצוני שלה.
במעלית אני זוכה גם להסניף ניחוח מבודד של גופה והבושם אותו זלפה על עצמה בעדינות, מעורבב עם נגיעות של זיעה עדינה היוצרת מיקס נשי משכר וקשה גם להתעלם מהריח המתקתק של מיציה המתאדים בחום הקיצי. לא יכולתי שלא להבחין במבטה הסורק אותי ומתביית על המכנס הנפוח שלי, מעלה על שפתיה חיוך ויד נשית המושטת ומלטפת את הבליטה ומסננת בין שיניה, בשין שורקת ומגרה "שובב קטן..."
אני מסמיק ומחייך וכמעט גומר בתוך המכנסיים אבל נאבק גם בהרגשת לחץ מסוימת שכן ככל שאנחנו מתקרבים לקומה העליונה, כך מתקרב הרגע בו אני אמור לחוות דברים ידועים אך בלתי צפויים בתחושות, דברים מחרמנים ומדליקים לצד דברים גם קצת כואבים..ומה עם המצפון? האם השיח שלנו בלבד וההסכמות למה שיקרה מספיקים כדי לגרום לי לא לחשוב על כך? האם מה שיקרה יהיה מספק עבורי לחזור הביתה ולא להרגיש צביטה בלב? האם אני צריך לסגת? האם אני צריך לבקש ממנה שתחמיר עם העונש והאם בכלל זה שווה לי וכדאי לי לעבור את המסכת הכואבת הזו רק כדי לחוות "תאוות בשרים", מימוש פנטזיה באופן כל כך פתאומי וספונטני?...
דלת המעלית נפתחה ותוך מספר שניות כבר היינו בתוך הדירה. ממוזגת ומשרה תחושת נעימות מסוימת. תאורה עדינה וקרני שמש מוצללים חודרים דרך וילון תחרה בהיר.
היא לא מבזבזת זמן ממש וכ"דרכה בקודש" עם בעלה משנה ארשת פנים ועוטה עליהן מבט יותר רציני, מסמנת לי עם האצבע שלה לבא אליה ומלווה זאת ב"בא אלי". בידה השניה היא שולפת כסא מפינת האוכל ומתיישבת עליו, כאשר רגליה צמודות אחת לשניה. היא מנווטת אותי אל צידה הימני ומתחילה לפרום את כפתורי המכנס שלי...
-"שובב קטן, אתה צריך ללמוד שלהכניס ידיים מתחת לשמלתה של אישה נשואה..." היא מפשילה את מכנסי עד הברכיים ומכניסה את ידיה מבעד לגומי של תחתוני הבוקסר שלי "...ללטף את איבריה האינטימיים ועוד לנסות ולהחדיר אצבע..." היא מפשילה גם את התחתונים עד למטה ומובילה אותי להתכופף ולשכב על בירכיה "...נושא בחובו 'תשלום' לא פשוט שהשלכותיו כואבות..." כף ידה העדינה למראה הופכת לפתע לנשק לא קל והיא ממריאה מעלה באוויר ונוחתת על ישבני בקול נפץ רם ותחושת צריבה על לחי הטוסיק שלי
-"...ובמיוחד שאתה מעז לעשות זאת מאחורי גבה של אישתך..." היד שלה מתנופפת באוויר מעלה ומטה חובטת בשני צידי הישבן שלי, מעניקה להן גוון ורדרד ומותירה אותי נדהם ומתקשה להתמודד עם הכאב המהיר והמרוכז הזה, ועם זאת הזין שלי מוצא דרך להתקשות, על אף שכאב המכות פוגם ביכולת זו. היא מפסיקה לדבר אלי ולנזוף בי על מעשי ובמקום ידה השניה מוצאת את הדרך אל מתחת לגופי ואל הזין הנוטף שלי ומלטפת אותו תוך כדי שכף ידה השניה נשארת נאמנה למשימה שלה.
אני לא סופר כמה מכות נוחתות על ישבני אבל לאחר כדקה השקט חוזר לשרור בחלל הדירה...אנחות כאב קלות עדיין בוקעות בקול חלוש ממני ואלה מתחלפות מהר מאוד באנחות עונג, כשאצבעות ידיה מלטפות ומבצעות מן פעולת חליבה לזין שלי שאט אט חוזר לתפקד ומתקשה. מהתנוחה שלי כל שאני יכול לראות הוא את רגליה הארוכות, הבהירות והחלקות שמצד אחד מתחילות להן תחת שמלה קיצית ומסתיימות להן בנעלי עקב גבוהות, יציבות על הקרקע, תומכות במשקל גופי והן כל כך סקסיות והיד שלה מרגישה כל כך נעים ומחרמנת והיד החובטת מתחילה ללטף לי את הישבן הדואב והצורב, לחפון את העכוזים ואני כל כך מגורה...

לפתע היא מנחה אותי עם היד שלה לקום וכשאני עומד היא מפסקת את רגליה, עדיין ישובה על הכיסא, היא מובילה אותי לעמוד בין רגליה, ומרימה את מבטה מעלה ומסתכלת עלי בזוג עיניי במבי, כאילו היתה ילדה קטנה, היא חופנת את ישבני עם 2 כפות ידיה ומקרבת את הזין הקשה והזקור שלי אל פיה...היא פותחת את שפתיה ונותנת ללשונה לבצבץ וללקק את קצה הכיפה...אילולא הייתי בר שליטה ספק אם הייתי יכול למנוע שפריץ אדיר באותו רגע של זרע חם על כל פניה אבל ניסיון רב מאפשר לי לעצור ולהתאפק ולמתוח את ההנאה ולחייך כשהזין שלי מתחיל למלא את פיה, נכנס ומתיידד עם הלשון והשיניים הצחורות ואף מצליח לגנוב מבט אל תוך גרונה. היא בהחלט יודעת למצוץ ולמצוץ טוב...היא יכולה לקבל את כל כולו פנימה ללא קושי ולדעת אילו נקודות לאורכו ורוחבו של הזין רגישים ודורשים חיכוך גדול יותר וממה להימנע. המעמד שוב נראה קצת הזוי...אותה אישה שבקשיחות וסמכותיות האדימה לי את הישבן היא אותה אחת שנראית כאילו נתונה לרחמי ואלא אם כן ממש אוהבת לבלוע זרע, צריכה לקוות שאחמול עליה ולא אתפוצץ בפיה....

לפני 11 שנים. 18 באוגוסט 2013 בשעה 7:53

-"אני לא מזועזע..האמת אני די מרגיש מוחמא, וגם אף פעם לא שולל דברים על הסף, אם כי..." לא הספקתי לגמור את המשפט וידה "חטפה" בעדינות את ידי והכניסה אותה תחת שמלתה, במהירות ניווטה אותה אל תחתוניה הספוגים מיצים נשיים...שוב פעם השתלטה עלי תחושת הלם ופי נאלם. ידה הצמידה את ידי לתחתון הרטוב ומעברו יכולתי לחוש בשפתי הכוס הנפוחים ורכים שלה, חמים למדי ושופעים צוף נשי. הידיים שלי יצאו מקיפאונם והחלו להפשיר ולמשש, לגעת ולחקור את מרקם הבשר החבוי לו אי שם באזור שעוצב ונוצר ע"י אותו ארכיטקט שאחראי לגן עדן, והאצבעות מנסות למצוא את הדרך פנימה, דרך התחתון, מצידי התחתון, רק להיות בפנים ואז כאילו שאני חוטף סטירה אני מסיג את היד ואט אט מוציא אותה...לפתע ההגיון והמוסר הכניעו את החיה המינית המתפרצת במחשבה והחזירו אותי חזרה לקרקע. היא לא ממש ויתרה ואת היד שלי לקחה קרוב לפיה ונשפה עליו אויר חמים מפיה המתנשף ואז חרצה לשון שובבה וליקקה את האצבע שהעזה לחדור אליה, אפילו אם רק לשניה. ואני עדיין נדהם ואוסף את המחשבות שעושות ספרינטים אצלי בקופסה למעלה.

-"אני מצטער...אני לא יכול...אני נשוי...יש לי ילד קטן...אני לא יכול לעשות זאת..." אני לא מוסיף ומסביר הרבה ומסתבר שהיא מנסה לרכב על הגל לפחות עד שישבר לרסיסים אל חופי ההגיון שלי
-"גם אני נשואה...גם לי קשה לחשוב על זה אבל מעולם לא חשתי דבר שכזה...יצר, צורך עז ובלתי מוסבר לעשות משהו לעצמי, עבורי ולשמור אותו לעצמי. הסוד שלי...אתה רוצה לומר לי שמעולם לא הרגשת כך?" היא שואלת...התשובה לכך היא ברורה עבורי
-"ברור שהרגשתי כך...הרגשתי כך יותר מפעם אחת, אבל תמיד עצרתי את עצמי...אם האישה תגלה, זה יהיה הסוף שלנו ואני אוהב את אישתי, ואני אוהב את הבן שלי...אני לא רוצה לאבד אותם...ומלבד זאת, המצפון שלי לא יתן לי מנוח...אני לא חושב שאני יכול..."
היא ממש לא טיפשה ומצליחה ללקט כוונות ותחושות מדברי
-"ואם האישה לא תגלה? למה שהיא תגלה אם לא תספר לה??? תחשוב שכך אתה יכול לעשות משהו שלא תעשה כנראה בחיים, משהו בשבילך, משהו פיזי טהור, סיפוק תאוות יצרים, תאוות בשרים, תאווה מינית....אני יכולה להבחין במכנס הנפוח שלך ואני יכולה לשער, אפילו להיות די בטוחה שגם אתה מרגיש כך..."

אני משתהה קצת ומנסה לחשוב על כך, כאילו ,אוטומטית רוצה לקבל את הדברים שלה והדיעה שלה שהרי זה יקרב אותי לעשות משהו שעמוק בפנים אני כן רוצה לעשות...לא סתם עקבתי אחריה עד לתוך הAM:PM...משהו בה ריגש אותי ואם דברים לא היו מתפתחים במציאות כפי שהתפתחו במהירות סביר להניח שהייתי מריץ פנטזיה בראשי בדיוק על מה שהיא רוצה לעשות איתי באמת, תוך כדי שיפשוף אוננות אינטנסיבי...

-"קל להגיד זאת" אני משרברב בקול לא ממש החלטי ובטוח "...אבל נגיד והאישה לעולם לא תגלה, איך אני יכול להתמודד עם המצפון שלי, שיאכל אותי מבפנים, בידיעה שעשיתי מה שעשיתי?" אני שואל, כאילו לא ממש לקבל תשובה כי אין אני מכיר בתשובה ממש הולמת לטיעון שכזה, טיעון שרב הסיכויים יחתום ויסתום את הגולל על ההמשך ההזוי לשיחה היותר הזויה הזו, ובכל זאת גם באמרי זאת, הקול שלי לא ברור והחלטי.
-"מצפון?" היא חוזרת בטון שאלתי שכזה "מצפון הוא בסה"כ תחליף לידיעה שעשית משהו רע אבל אינך יכול לתת עליו את הדין או לכפר עליו כי הוא שמור אצלך בסוד. אילו גילתה אישתך, היתה עוזבת אותך במקרה הגרוע ביותר או פשוט כועסת עליך לאורך זמן ואז מוצאת בליבה לסלוח לך ואז המצפון היה חוזר להיות נקי, לא ככה?" היא שואלת ודבריה מתיישבים עם ההגיון הבריא...
-"נכון, אני משער שאת צודקת..."
-"כל עונש ראוי והולם יעזור לך לנקות את המצפון..." היא מפטירה ואני תוהה, מנסה לעבד ולעכל את ההגיון שבדברים כדי לעשות סדר בראש שלי ולחשוב שאולי ישנה אפשרות, בין אם עומדת באמות מוסר המקובלות או לא, בה אני יכול גם לממש פנטזיה מדהימה ועם זאת לא לתת לזה להפוך לגיבנת מצפונית, בלי אולי להתעמק ממש באמירה האחרונה שלה כל כך
-"את כנראה צודקת...". חיוך נסוך על שפתיה החושניות והיא משנה את שיכול רגליה כך שהרגל העליונה עכשיו קרובה יותר לשלי והיא מחככת את קצה נעל העקב של באחורי השוק שלי, מחייכת ומוסיפה
-"אז מה אתה אומר? שנלך אלי הביתה? אני כבר ממש רוצה אותך מחוץ למכנסיים האלה, אני רוצה את הזין לך עמוק בפי, עמוק בתוכי..." היא אומרת בלחשוש שרק אני יכול לשמוע אותו ומוסיפה חיוך שובב וכהצעה שאמורה "לסגור עסקה" מוסיפה
-"ואם תרגיש שזה נכון ונחוץ לך, אני אעניש אותך לאחר מכן, כדי לנקות לך את המצפון..." היא שולחת יד ומלטפת את ירכי באומרה זאת. אני חושב על זה ומתפתה להגיד כן אבל עדיין צריך להבין במה מדובר ולמה היא מכוונת כשמציעה להעניש אותי לאחר מכן.
-"זה תלוי בעונש, עד כמה יעיל הוא יהיה בניקיון המצפון ואם בכלל יהיה לי שווה לעבור את זה" אני מתחיל במין משא ומתן הזוי, כמו כל ההתרחשות האחרונה אבל המחשבה עליה עירומה, או רק עם תחתונים חזייה ועקבים חרמנית, חמה, רטובה ומזמינה אותי לתוכה לפרק זמן קצוב של שכרון חושים אמיתי בהחלט מעלה את רף ההסכמה שלי לאיזה עונש שהיא יכולה להציע
-"זה מן הסתם לא יהיה סתם עונש קל, אם הרעיון הוא לנקות לך את המצפון ממעשה שנתפס כבגידה, ואני לא אמעל באמון שלך ואתן לך משהו קל רק כדי לצאת ידי חובה או רק כדי לפתות אותך שזה שווה את זה. כשבעלי עושה משהו חמור ואפילו חמור מאוד, גם אותו אני מענישה. האמת היא שאני מספרת לך את זה רק כי זה רלוונטי אבל בפועל אף אחד לא יודע על זה - זה ביני לבינו..." היא קצת מהססת בדבריה, דבר משעשע בפני עצמו - היא מצליחה להביא את עצמה לבגוד בו פיזית בקלות יחסית אך עם זאת מרגישה קושי למעול באמון שלו ולגלות את עניין הענישה ביניהם? זה גורם לי לחיוך פנימי שאינו מוחצן כשאני שומר על ארשת פנים רצינית, אך מהר מאוד מוחק גם את אותו חיוך פנימי כשהיא ממשיכה...
-"לבעלי יש חגורת עור עבה ורחבה וכשהוא מפגין התנהגות קלוקלת או עושה מעשה שאיננו מקובל עלי וגם עליו אני מלקה אותו עם החגורה..." עיניי נפתחות לרווחה, מביעות תדהמה שזורה בתהיה, כאילו what???...
-"על הישבן." היא מבהירה "הלקאה חזקה, ארוכה ולא פשוטה, עבורו. לא נתקלתי בשיטה טובה יותר וזה עובד ממש טוב עבורנו."
התדהמה שהכתה בי אינה עושה סימנים של נסיגה. האמת היא שמשהו בזה קצת מדליק אותי אבל באותה מידה גם מפחיד אותי. האם אני ממש מוכן לקבל את זה בעבור שעה או שעתיים של סקס מטריף חושים עם מושא פנטזיה שפשוט כבש אותי בנוכחותו? היא לא מתמהמהת וממשיכה בדבריה
-"ואם אתה מרגיש שזה נחוץ אני אעשה שימוש ראוי והולם בחגורה עליך, על הזיון המדהים שתקבל מאחורי גבה וללא ידיעתה של אישתך...מה אתה אומר?" היא מחייכת את אותו חיוך ערמומי שראיתי מקודם אבל רגליה המתחככות ברגלי מסגירות את התחינה שלה להסכמה שלי.
-"ומה עם מה שעשינו ממש לפני מספר דקות? גם זה לא היה בסדר...גם זה היה מאחורי גבה של אישתי...ויכולתי למנוע זאת, ואולי אפילו לתת לך סטירה על עזות המצח ובכל זאת נתתי לזה לקרות ונהניתי מזה...." אני מוסיף בטון מבולבל קצת. היא מחייכת במבוכה כי היא יודעת שאילו לא הייתי מעוניין, סטירה בהחלט היתה מגיעה לה
-"אם אתה חושב או מרגיש צורך להיענש גם על זה, ואם זה ממש חשוב לך אז נטפל בזה מייד כשנגיע אלי"
אני מייד מעלה תהייה
-"מעולם לא הרימו עלי יד, שלא לדבר על הלקו אותי עם חגורה ואני לא ממש יודע עד כמה זה כואב..."
-"זה כואב, זה כואב...לפחות כשאני עושה זאת" היא קוטעת אותי
-"אני מבין, אבל אם זה כואב, זה לא יכול לפגוע בגירוי, לפחות שלי, אם תעשי את זה מייד כשנגיע?"
-"לא, " היא ממהרת לתקן "דחיפת היד לתחתונים שלי אינה נחשבת בעיניי לחמורה בדיוק כמו קיום יחסי מין מלאים. אני לא מתכוונת להלקות על זה. אני פשוט אפשיל את מכנסייך ואשכיב אותך על בירכי ואתן לך מכות בטוסיק...אני מאוד טובה בידיים וגם חזקה כשצריך...אתה אולי תרגיש כמו ילד קטן אבל תקבל מכות של ילד גדול, אתה יכול להיות בטוח בכך ואני כבר אדאג שאחרי שתיענש, יחזור אליך הגירוי ותוכל לעשות שימוש אלוהי בסיכוך הטבעי שבכוס שלי"....היא אומרת עם חצי קריצה וחיוך, ואני מחייך בחזרה עם זקפה אטומית במכנס, ולחיים סמוקות ממבוכה, חושב על גוון הסומק שיאפיין את הלחיים האחוריות שלי.....

לפני 11 שנים. 17 באוגוסט 2013 בשעה 20:24

את האישה הזו ראיתי לראשונה (במציאות) בסופר פארם. קניתי ויטמינים לילד ובדרכי החוצה, עת אני פוסע בין המדפים לכיוון הקופה ראיתי אותה עומדת ליד הקופה, בפרופיל, וכשהבחנתי בה היא הסתובבה ויצאה. המוצרים שלי היו משולמים כבר בבית המרקחת של הסופר פארם אז לא הייתי צריך לעמוד בתור לקופה ויצאתי אחריה. כמובן שמשהו בחזות הסקסית המרשימה שלה משך את תשומת ליבי ויצאתי מהחנות והבטתי בה צועדת על נעלי העקב הגבוהות שלה.היא היתה אישה גדולה, לא שמנה אלא גבוהה ומלאה במקומות הנכונים. צורת ההליכה שלה גרמה לי להבחין בחוטיני שלה והעיכוס החצוף והמגרה. היא נכנסה לחנות AM:PM הצמודה ולרגע היססתי אם להיכנס רק כדי ליהנות מזיו הסקסיות הזו עוד קצת או ללכת לדרכי, ולבסוף החלטתי לא לעקוב אחריה לתוך החנות אלא הלכתי הביתה.

 

באותו לילה, בחלומי, סצינה זהה רצה לי במחשבה, מן דז'ה וו שכזה. רק שבחלום אני נכנס אחריה לAM:PM. אני רואה אותה נכנסת ועוברת באחד המעברים ופונה למעבר שנסתר מעייני. אני לא ממש רוצה להעלות חשד או לגרום לה להבין שאני נמצא שם כי אני נהנה להביט בה. אני עושה את דרכי למקרר מוצרי החלב, כאילו שנכנסתי לחנות במטרה ברורה ואחרת ממה שרץ לי בראש, כל העת סורק את מעברי החנות לראות אם אוכל להגניב מבט נוסף באמזונה שנקרתה בדרכי. בדרך לעומק החנות הלב שלי מתחיל לפעום חזק כשאני רואה אותה עומדת ובוחרת קופסת דגנים ואני גם מצליח להבחין במבט גנוב שהיא שולחת לעברי. זה נראה כאילו לא ייתכן אבל עוברת בי המחשבה שאולי היא זאת שמסתכלת עלי??

אני ממשיך ללכת וכשמגיע למקרר מוצרי החלב אני שקוע בהעמדת פנים של אחד שבוחר האם שוקו-שוק של תנובה טעים ועדיף על המילקשיק של יוטבתה כשלפתע אני מרגיש טפיחה קלה על הכתף וריח בושם עדין ומשכר אופף אותי.

-"אתה יכול לעזור לי במשהו? " הקול שלה משייט אל תוך אוזני והאמת אני די מתקשה שם במכנסיים. אני מנסה לשמור על איפוק ורוגע, לפחות למראה כשאני מסתובב אליה. היא ממש מרשימה אפילו יותר מקרוב. היא לא מלכת יופי אבל בהחלט נאה למראה והסקסיות הנשית שלה רק מאדירה ומתעצמת כשהיא מדברת איתי. אני שם לב שגם המשקפיים שעיטרו את חוטמה קודם לכן כבר לא שם ובהתחלה לא כל כך מובן לי למה אבל אז, לאחר שאני מהנהן בראשי בהסכמה לעזור לה, היא מבקשת

-"אני פשוט לא מצליחה לקרוא את הערכים התזונתיים של הבראנפלקס הזה, אתה יכול לומר לי כמה קלוריות פחמימות ונתרן מצוינים על האריזה?"

אני מנסה לשמור על ארשת פנים קולית כזאת, נושם עמוק ומנסה להסתיר את התפיחה במכנסי כשאני משיב לה -"בוודאי, אין בעיה....תני לי לראות...קלוריות ל100 גרם 267, פחמימות 15 גרם ונתרן 5 מ"ג (כמובן שאין לי מושג אם בכלל הנתונים האלה נכונים או לא, בחלום זה מה שאמרתי לה)"

היא מחייכת אלי ולוקחת את הקופסה בחזרה ואז אני אוזר אומץ ואומר

-"את יודעת שאם תבחרי במוצר הדומה של קלוגס תקבלי ערך קלורי מתון יותר ופחות נתרן - כמה שפחות נתרן תמיד מומלץ יותר", אני אומר באינטונציה של תזונאי מדופלם.

היא מחייכת אלי שוב ושואלת

-"אתה מתכוון לערך קלורי נמוך יותר? אתה חושב שיהיה טוב עבורי אם אמעיט בקלוריות?" היא שואלת ספק מעוניינת בתשובה תזונתית מלומדת, ספק מנסה לדוג תשובה מתוך כוונה נסתרת. אני חד מספיק כדי לדעת לבחור בתשובה שמתאימה באותו רגע עם חיוך תמים 

-"את ממש לא צריכה ערך קלורי נמוך יותר במוצר שכזה אבל היחס בין קלוריות למרכיבים האחרים יהיה אופטימלי יותר אם יהיה מתון יותר" החיוך שלה מעמיק וממש כובש אבל אני מנסה לא להראות מושפע מזה כל כך. אני עדיין מתוח ולא יודע מה לעשות הלאה, לאן אני בדיוק חושב ומצפה שהאינטראקציה הזו תלך. ואז היא מפתיעה אותי באמירה מעיזה מסוימת

-"עזרת לי מאוד ובהחלט השכלתי...אני חושבת שאקח, בעצתך, את הקלוגס..." אני מחייך אליה ואז היא מוסיפה "תרשה לי לקנות לך קפה כתודה על כך?" מאיפה זה בא אני תוהה, קפה? על מילה וחצי של מידע זמין לציבור? אבל לא חושב פעמיים ואומר

-"כן בשמחה..."  על מה חשבתי שאמרתי את זה? לאן אני חושב שזה עלול להוביל? אני בחור נשוי ואוהב את אישתי...יש לי ילד...למה אני חושב עם הזין ולא עם הראש?...מחשבות פשוט צצות אך נדחקות לאזור האחורי במחשבה כשאני פוסע לצידה של יצירת האמנות הזו לעבר הקופה...היא משלמת ואנחנו יוצאים את החנות

-"יש פה ארומה מעבר לפינה" היא אומרת לי

-"כן אני יודע...מכיר את המקום" אני עונה במן התלהבות אינפנטילית  אך עצורה מעט...

בדקותיים בה אנו צועדים לעבר ארומה מתפתחת בינינו שיחת חולין קלה על ענייני דיומא, מזג אויר, חום ולחות ומה הביא אותנו בדיוק לחנות לפני האינטראקציה בינינו.

התיישבנו בשולחן הכי מרוחק בארומה, עם קפה הפוך קטן בידי ואייס קפה גדול בידיה החושניות. היא הובילה למקום הזה. אני עדין נאבק עם עצמי בלהבין מה אני עושה שם איתה. נכון היא מרשימה וסקסית ונכון רצו לי כל מיני מחשבות עליה, אלוהים רק יודע מהן (אלוהים ואני כמובן), אבל לזה לא הייתי מוכן וכנראה שהטבע הזכרי שלי שלט במצב כשהרשה לכל זה לקרות וכנראה שהוא שולט גם עכשיו כי אני לא מראה כל סימן לסיים זאת, לקום להתנצל וללכת....

-"אני חייבת להתנצל ולומר שכבר בסופר פארם הבחנתי בך. חיפשתי אדוויל וכשדיברת עם הרוקח, הקול שלך פשוט עשה לי משהו. קפאתי במקומי והייתי חייבת ללכת ולראות מאין הוא מגיע. וכשהגעתי לקצה המעבר והגנבתי מבט לכיוונך רק ראיתי אותך מהגב ומשהו פשוט גרם לי להסתכל עליך ולהתענג על הקול שלך ועל דמותך מרחוק....אני...אני ממש לא עושה זאת אבל הרגשתי כמו ילדה קטנה, גרופי של כוכב רוק, שמעריצה והולכת אחריו, כך התהלכתי בין המעברים רק לתפוס עוד מבט אחד שלך וכשהגעתי לקופה וראיתי אותך מתקרב והצלחתי לראות אותך מלפנים וראיתי שמבטך קלט את נעיצת המבט שלי הייתי חייבת לצאת ולנסות להתנתק...אני לא יודעת ממש מה עבר עלי...ואז נכנסתי לAM:PM בתקווה שהכל ישכח אבל אז ראיתי אותך שם גם כן וחשבתי שאם ניתנה לי הזדמנות שניה אני אקח אותה וניגשתי אליך [היא מנסה להסדיר את נשימתה לאחר ההסבר הרצוף וחסר ההפסקות]....אני מתנצלת אם אני נשמעת הזויה או קצת בהפרעה ואני ניסיתי לחשוב כל הדרך לכאן אם ואיך לומר לך, ומה אתה עלול לחשוב עלי, והחלטתי שמה כבר לעזאזל יכול לקרות...."

אני ממש נדהם למוצא פיה ומשמע אוזני. היא עושה עבורי את כל עבודת מתן ההסבר והאמת מה שאני שומע די מחמיא לי וגורם לי לעבור מהמצב הלחוץ הנרגש למצב הרגוע, מצב קול שכזה, רק שזה לא ממש מכין אותי למילים הבאות שיוצאות מפיה, בשצף דבריה...

-"אני חייבת אותך, אני רוצה אותך......" אני די הלום פשוט מתמקד על השפתיים שלה מוציאות מילים בצורה ישירה ובוטה שאין לי איך להגיב עליהם בשליפה, והיא משיכה "....בתוכי!"

היא מנמיכה קול ועוברת למצב לחישה כמעט שנלחם ברעשי הרקע שיוצרת הרוח הנושבת

-"אני יודעת שמה שאני מבקשת זה די הזוי ואתה יכול בכל רגע לקום וללכת ולחוש בוז כלפי, וזו תהיה זכותך, אבל אין לי מה להפסיד וכמו שלא ראיתי או פגשתי בך לפני כן כנראה שגם לא אעשה זאת אחר כך...אני די רועדת בפנים כשאני אומרת זאת ואם הייתי יודעת עכשיו שאתה לא מזועזע מהבקשה ולא שולל אותה הייתי לוקחת את היד שלך אל מתחת לשמלה לי ונותנת לך להרגיש עד כמה אני רטובה עכשיו...."

??? מה אני עושה? מה אני פאקינג עושה עם זה? מיהו ה lucky fuck שנופלת בחלקו הזדמנות שכזו? שדמות יומיומית שנקרתה בדרכו והפכה למושא פנטזיה בין רגע, תהפוך ממשית ופוטנציאלית ובנוסף, כל זה בא מצידה, ללא סיכון, ללא מאמץ??? ועם זאת, מכשול שקשה להתעלם ממנו - אני לא רווק, אני לא חופשי לעשות את הדברים האלה!!! אני נשוי ויש לי ילד קטן, אוצר ממש, איך אני יכול להסכים לדבר כזה??????????? אסור, לא אסור - אני יודע שיותר מכל המצפון שלי יכרסם בי בעודי חי!.!.

מחשבות לחוד אבל הפה שייך לכוחות המורדים...

לפני 11 שנים. 16 באוגוסט 2013 בשעה 21:31

http://vimeo.com/71316649

לפני 11 שנים. 16 באוגוסט 2013 בשעה 15:01

יחסי שליטה חוויתי רק פעם אחת בחיי. טוב אולי לא בדיוק רק פעם אחת (האחרים לא היו ממש מוגדרים ובכל מקרה זה לא לכאן, לא עכשיו לפחות...)
מכל מקום אלו היו יחסים מאוד אינטנסיביים, ממש כמו להאיץ מ0 ל100 ב 0.1 שניות. נשאבתי לזה בלי להספיק להבין מה, איך ומדוע...כל שידעתי הוא שבאותו זמן זה גרם לי לצרור תחושות חדשות, מוזרות ומשכרות ולכן לא הדפתי את ההתרחשות הבלתי מוסברת אלא התמסרתי לה ונתתי לה לסחוף אותי ממש כמו גולש גוף הנתון לרחמיו של הגל העצום שמשחק איתו, מסכן אותו ומרגש אותו כאחד.

אהה, שכחתי לציין שהיו אלה יחסי ווירטואליה, מה שעלול אולי להמעיט באופן משמעותי בערך האינטנסיביות עבורך הקורא/ת אבל איסמע מיני יא חביבי/תי - זה היה אינטנסיבי, נקודה!

ולמה אני מספר לך את כל זה? כי החוויה הזו הביאה אותי למקום שלא ידעתי על קיומו, מקום בו הכל מחודד יותר, תחושות, מחשבות, תהיות, רצונות - you name it.
מחשבה מחודדת כנראה גם פורצת סכר יצירתי וזה מה ששירבטתי בוקר אחד, בעודי רוכב על רכבת ה EL לעבודה...זה יצא לי באנגלית כי.. כי ככה זה יצא....


 Pop, pop
The whip cracks
Like a loaded 357
​Mishandled
Pain shoots as it
Breathes the cold air
Caressing the redness
Kissing the welts
Shhhhh…..
Pop, pop…
“Hush my pupp”, you gently whisper
silently into my ear
Your sweet warm breath
Heals..
Sooths…
You are near
Pop, pop…
I have no fear
 
I’m filled with a
warm feeling
I swim with Dolphins
I feel nothing
You’re a beacon of light
showing me the way
to my place
my space...subspace.

החוויה הזו הסתיימה, ייתכן וזמן רב יותר ממה שהיתה צריכה להסתיים כי בבסיסה היתה לא נכונה עבורי, ובהתאם גם השאירה את חותמה הכואב בתוכי.

אולי זה מה שגורם לי להפנות עורף לרעיון עתידי שכזה אבל...

I'll leave it at that...

גוד שאבוס, גוד פיפל 😄

לפני 11 שנים. 15 באוגוסט 2013 בשעה 20:25

יועלה למוקד ממציא הקריוקי!!!!!!!!!!!!!!!!

הדרך האחת והיחידה שלהם לtrue redemption, תהיה המצאת תותח EMP אישי, ושליחת החתיכה הראשונה שיורדת מפס הייצור אלי, EXPRESS!

 

ועד שזה יקרה, מישו יודע מה מספר הטלפון של מוקד 100 של המשטרה??