כאן בבלוגים אמור להיות כתיבה לוהטת על סקס ושליטה. אני מבינה את זה. ובכ"ז כותבת על משהו אחר. אסביר את הקשר בהמשך. כשהייתי דתיה, התאים לי. לא סבלתי כל רגע. אבל כשניסיתי לצאת, ראיתי את זעם הקהילה. לא ממש אישי אלי, אבל עצם הרעיון, החוצפה לדחות מה שהם עושים. הם התגייסו בהתלהבות. היה קל לקהילה של השכונה שלי, כאחד, לגנות אותי. הריחו דם, ויזמו, פעלוו, והאמינו לשקרים. ברור להם שהרכילות אמת, כי זה מצדיק את ההתנהגות שלהם. כך הגדיל הדחוי מאיש אחד עם אינטרסט ברור, לקהילה שלמה. זה הפך את עולם הסביבתי של ילדיי להבין ש'אף אחד' לא סובל אותי. אז מה יהיה איתם? שיהיו יוצאי דופן מכל העולם? שרואים ושומעים שהאם שנואה, הם מבינים שאם ילכו כנגד הזרם, גם אותם ישנאו. וכך התחיל תהליך ההתנכרות ממני. תהליך זה התעצם עם השנים. כשהצליח לנתק מגורים ממני (אני אמא מצטיינת בכל פן אפשרי, לא בגלל זה שזה קרה), ההסטה התחיל ברצינות, התרחב ונטע שורשים ארסיים עמוקים.
מה הקשר לבדסם בכלל? למה לתאר את זה כאן? זה קשור לנסיונות להעלים אותי. שלא יהיה לי קול. שלא יהיה לי מראה. שפשוט אעלם.... וכאן בעולם הבדסם, יש לי נוכחות. יש לי חופש. לא מגבילה את עצמי, לא עוצרת את עצמי. כאן יכולה לעוף. כאן יכולה להיות מינית ברמות שלא דמיינתי לעצמי. כאן אומרים לי 'ילדה טובה' ומרוצים ממני.
ואז חוזרת לעולם ה'אמיתי' אשר זה פורים כל יום. הכל הפוך. מי שאני אוהבת שונא אותי ודוחה אותי. בעשר שנים האחרונות עברתי את כל שלבי האבל, וכעת בשלב הקבלה. הם לא חוזרים. פשוט כך. אמשיך לנסות, הדלת תמיד , אבל תמיד, פתוחה. אבל הם כבר לא חוזרים.
מה שמטריד אותי עוד יותר, וכנראה שיש דברים גרועים מלאבד קשר עם הילדים שלך, זה שתהליך המכוונת של ההתנכרות שינה את האישיויות שלהם. אין להם מודל של התנהלות נכונה, ומתנהגים בדרכים המעווטות שלימדו להם. אלו שהיו גדולים בעת הגירושין, גדלו מספיק בריא שהתתחנו יפה והכל טוב. כעת מתחילים להתחתן אלו שהורחקו ממני שנים רבות. וכאן אני מתחילה לראות גישה לא נכונה כלפי בת הזוג. חוסר ערך כלפי אמך, עושה הסבה גם לאשתך. רואה את הגישה כלפי קשיים בחיים, של בריחה, של חוסר התחשבות לצד השני. בקיצור, רואה איך התהליך משנה להם את ה'אני' שלהם. זה מתסכל ומקומם ביחד. אלו הילדים שלי, איך הוא העיז לשנות אותם לגרסאות הלא מוצלחים שלו! הם גדלו טוב. בסדר גמור. היה צריך מאמץ להרוס דבר בריא ולהשתיל במקום דבר לא יציב, לא בריא, שיפוטי ולא אוהב.
מה שהיה דומם בי שנים מרב ייאוש, התעורר. מה שלא יכלתי לעשות למען עצמי, יהיה למענם. לא אפרט את ההליכים כאן, אין צורך. אבל תאמינו- אף אחד לא מקלקל את הילדים שלי בלי שאפעול למענם....! אם שתקתי עד היום בחיים האמיתיים, דוסית כנועה ושקטה, מצאתי את הקול שלי כאן- בגילוי חילוניות, בצעקות של סקס, בהבעה בבלוג הזה. כעת זה פורץ לחיים האמיתיים. הגעתי לרגע ה'עד כאן' שלי, והצדדים שבי מתאחדים לאישה אחת. נופר תכירי את ג.
