אני שומרת את הבדסם במינון נמוך, בעיקר כי לא מצאתי מה שרוצה. יש מי ששומר לי שפיות, ומעבר לזה, קיימת תחושה שמיציתי אנשי הכלוב. או שאני סנובית נוראית... בכל אופן, התחזק לי לאחרונה את הסיבה שאני עושה את כל זה. שסופגת כאבים שמקפיצים אותי וקשה לשאת אותם, שאני סופגת אי קשר כמו שאני רוצה, ועוד. ולצערי, השולטים ה'אמיתיים' מבינים את זה ומשתמשים בזה לטובתם. ואני רואה את זה, ולא מצליחה לעצור את זה. למה?
יש רגע בסשן שכבר זה מפסיק להיות משחק, מפסיק להיות הצלפה פה או שם, הצחוק המשותף פתאום נהיה שקט. וברגע זה מתחיל הקסם. יש נקודה בסשן כאשר כבר אין לי יכולת לעצור אותו, לשנות אותו. פתאום אני ברכבת הרים וגם אם רוצה לרדת, זה לא יקרה עד סוף המסלול. וכאן פתאום יש סערה, הכל קורה מהר, אני שורדת, אני מחזיקה בו ע"מ לשרוד את זה, ולא משנה שהוא זה שעושה לי את הדברים. הרגע של ה- power exchange כאשר הוא שולט בי ואין לי מה לעשות פרט למה שהוא יחליט.
זה הרגע שמרגש אותי, מרטיב אותי, ומרגיע אותי עמוק עמוק בפנים. כשמתפשט גל של אושר בתוכי. הייתי עושה, ועשיתי גם, הרבה דברים ע"מ להגיע לנקודה הזו. לחוויה זה. זו השליטה שבו אני רוצה. תשתמש ביד, או במקל, לא משנה לי. חבל או אזיקים, כל עוד שארגיש אותך, שאדע שאין לי השפעה במה שקורה, שאתה משתמש בי איך שבא לך, איך שמחליט. ואני מנסה להשאר על הרכבת ולא ליפול ממנו. שם אין לי תחושה רגילה של זמן, קשה לי להבין הוראות, כאילו שאני שומעת מתחת למים. שם אני רעבה להרגיש אותך, לרצות אותך, לעשות מה שרק תגיד.
הרוגע נשאר לי יומיים, הסיפוק הפיסי, תחושה נשית, מחייכת לעצמי ורוקדת לבד בחדר אח"כ. אלו רגעים של אושר בחיים. ולכן קל לנצל אותי. כי מי שמחזיק את המפתחות למנעול הזה, יש לי נטייה לעשות מה שירצה, שרק יעשה לי את זה שוב. לחצות את הקו מידידות וכייפיות לאובדן שליטה, למשהו גדול מעמצי ומיכולותי. כשאני מבינה שהוא הכל, שולט בהכל, ובאותם הרגעים אין לי דרך לשנות או לעצור את זה. שם אני נשלטת, אני נשית, אני מחוברת עליו. זה מרגש כל פעם שזה קורה.
